יוכבד וינפלד פרצה לאמנות הישראלית בראשית שנות השבעים עם אמנות נועזת ורדיקלית שבה הגוף הנשי נחשף כשהוא פצוע, מצולק ותפור. וינפלד הפעילה טכניקות חדשות ופרצה דרך לאמנות נשית בישראל. נדון בעבודתה ובתערוכה "הנוכחות הנשית" שמיסדה את המושג "אמנות פמיניסטית", בנתה קבוצה של "אמניות נשים", אך דילגה על וינפלד כנציגה וכמייסדת. נתבונן בדוגמאות מתוך עבודתה של דגנית ברסט ויחסה לגוף הא-מיני, נדון בדמות ‘הבתולה’ בעבודתה של נורית דוד ובדימוי הגוף הנשי בעבודתה של הילה בן ארי.
דימוי: יוכבד וינפלד, פנים תפורים, 1976. אוסף גלריה גורדון. ביצוע התצלומים: דר. דוד דרום.
.