נדיב, מחייה ועושה קסמים: מחווה לדב אור נר, מאיר פיצ'חדזה ושוש קורמוש
אירוע מיוחד
אירוע מחווה לאמנים דב אור נר, מאיר פיצ'חדזה ושוש קורמוש
בהשתתפות: ד"ר טלי תמיר, ד"ר חנה פרוינד-שרתוק וגיל יפמן
מנחה: עידית עמיחי
בנוכחות פרופ' גליה צבר, נשיאת המכללה האקדמית ת"א-יפו
אירוע מיוחד I חמישי 17.7 בשעה 18:00
פורום גבעון לאמנות I אלרואי 3 נווה צדק, ת"א-יפו
במסגרת האירוע נקיים סיור מודרך בתערוכה "בארץ להד"ם: סוריאליזם עכשווי"
ולאחריו נקיים שיח מחווה לאמנים דב אור נר, שוש קורמוש ומאיר פיצ'חדזה, שיצירותיהם מוצגות בתערוכה.
אודות האמנים
דב אור נר (1927 – 2024) היה אמן רב תחומי פורץ דרך, ממנסחיה המוקדמים של האמנות המושגית הישראלית בשנות ה-70. בשנת 1975 פיתח את רעיון "מוזיאון המוזיאונים" – מסגרת רעיונית לפעילותו האמנותית. במקום מבנה המשמר אובייקטים, תפש אור-נר את המוזיאון כבסיס לפעולה חברתית, המנוסחת באמצעים של האמנות. במהלך שנות ה-80 היה אור-נר שותף למרבית סדרת התערוכות "המשותף קיבוץ" וכן השתתף בכמה תערוכות של קבוצת רדיוס. הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות, עבודותיו באוספים מוזיאליים ופרטיים. "הוא היה האמן העתידני ביותר שהבין לפני כולם לאן הדברים הולכים", אמרה עליו ד"ר טלי תמיר.
מאיר פיצ'חדזה (1955 – 2010) היה צייר יהודי ישראלי, יליד גאורגיה, עלה לישראל בשנות ה-70 של המאה ה-20, אחד הציירים המוכרים והבולטים באמנות הישראלית. החל לגבש סגנון ציור ייחודי בסוף שנות ה-70 ונחשב לעוף מוזר על רקע הנוף היצירתי הישראלי. נושאי יצירתו של פיצ'חדזה נחלקים באופן סכמתי לכמה נושאים עיקריים: ציורי נוף בעלי נופך רומנטי, שאותם צייר לכל אורך דרכו ובהם חוזר נוף של שני הרים ועמק ביניהם. חלק מהחוקרים מייחסים את נוף הזה לנוף ילדותו של האמן, אך הוא טען כי זהו נוף דמיוני, פנימי, המייצג את מצבו הנפשי. אחד מהמאפיינים הייחודיים לו הוא צביעת כל הבד בשחור לפני תחילת העבודה. כאשר נשאל בריאיון לרינו צרור מדוע הוא עובד כך ולא מתחיל את ציוריו על הבד הלבן כמקובל, הוא ענה: "אנשים אמרו שחור זה חושך, זה מוות, זה מדכא. אני אמרתי להפך: אני בא לשחור עם פנס ומאיר אותו".
שוש קורמוש (1948 – 2001) הייתה אמנית ישראלית. מזוהה ביותר עם עבודות "הצילום המטופל" גדולות הממדים בשחור-לבן, ופעולות ה"גזירה והעתקה" הידניות שלה. אופן פעולתה ידני לחלוטין, בראשית עידן הפוטושופ והצילום הדיגיטלי. לרקע הביוגרפי של קורמוש, בפרט בהיותה בת הדור השני לשואה, משקל רב ביצירתה. קורמוש החלה ליצור בגיל 40 ונפטרה בגיל 53. את גוף עבודותיה יצרה בתקופה קצרה של 12 שנים. מתחילת דרכה האמנותית, העסיק אותה הקשר התרבותי המורכב שבין הצילום לציור. טלי תמיר כינתה אותה "אסכולה של אישה אחת באמנות הישראלית".