הקורס יפרוש בהרחבה את ההיסטוריה של האמנות הישראלית מראשיתה ועד שלהי המאה הקודמת, כשהוא נע בשני ערוצים: ערוץ הנרטיב הקנוני, המוכר והמקובל וערוץ הנרטיבים החלופיים, המוחלשים והאפשריים. בהקשר זה תידון קודם כל שאלת הקנון לכשעצמה ושאלת הנרטיב המנצח וזהות כותביו ומנסחיו.
כנגד נקודת ההתחלה הרשמית והמוסכמת של האמנות הישראלית – "בצלאל" של בוריס שץ, שהוקם ב-1906 – יבחנו נקודות התחלה נוספות שמהן ניתן למשוך את החוט של האמנות שהתפתחה בארץ-ישראל. הקורס יפרוש בהרחבה את "תור הזהב" של האמנות הארץ־ישראלית, שמתמקד בנופי הארץ ומרחביה וידון בהיבטים השונים שהתפצלו מתוכו: התגבשות המופשט הישראלי והטון הלירי שבחרה לעצמה האמנות המקומית, סביב אירוע קום המדינה, כנגד מגמות חברתיות וביקורתיות שעסקו במציאות הקונפליקטואלית של חברת ההגירה הישראלית בעשור הראשון לקיומה. שורשי המאבק בין מזרח למערב יעלו סביב שאלת הכנענות והגדרת גבולות המרחב הפוליטי-תרבותי.
יגאל צלמונה, מחבר הספר "מאה שנות אמנות ישראלית" (מוזיאון ישראל,2006), ומי שהיה אוצר ראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, יתארח בקורס וירצה על נושאים בתחום התמחותו: המזרח והכנענות ופיסול ישראלי.
מרצה: ד"ר טלי תמיר. אורח: יגאל צלמונה
למידה היברידית: באקדמית ת"א יפו ובמקביל בזום
תלמיד חדש: 1,090 ש"ח, תלמיד חוזר: 1,010 ש"ח
>> הטבה מיוחדת לנרשמים: ספרו של יגאל צלמונה, "100 שנות אמנות ישראלית", במחיר מוזל.
הנרשמים.ות מקבלים גישה למערכת אקדמית מקוונת ובה הקלטות של ההרצאות למשך שבועיים, והמלצות לקריאה.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
שאלת ההתחלה וסוגית הנרטיב: מתי והיכן מתחילה האמנות הישראלית? מהו נרטיב מנצח ומהן חלופותיו?
ההרצאה תעמיד בסימן שאלה את נקודת ההתחלה המוסכמת כ"לידתה" הרשמית של האמנות הישראלית עם הקמת "בצלאל" ב-1906. האם היו אופציות נוספות שנמחקו או נפסלו? מה היה טרום-בצלאל, מה התרחש לפני או מסביב לפרויקט המתוקשר של בוריס שץ? יעלו כמה נרטיבים חלופיים: תערוכות ראשונות של אמנות יהודית וראשית אוספי אמנות יהודית מסורתית; אמנים יהודים במאה התשע עשרה; ספרי ילדים מאוירים וספרי לימוד לשפה העברית; אמנות מקומית עממית; בית ספר "תורה ומלאכה בירושלים". נדבר על היחס בין הקנון לחלופותיו, ובין הקנון לנרטיבים צדדיים שמתווספים אליו ומשנים אותו במהלך הזמן.
פרויקט בצלאל: חזון מדיני, כלכלי ומקראי; בין מזרח למערב, בין ישן לחדש.
ההרצאה תפרוש את חזונו של בוריס שץ, מייסד בצלאל, ותסקור את הקמת המוסד ואת תכניות הלימוד שלו מן ההיבט הציוני, הפוליטי, הכלכלי והאמנותי. נדון ב"בצלאל" כמוסד שהוקם בהשראה מקראית-רומנטית ונשאל על משמעותו כבסיס וכמקור. נכיר את מוריו הבכירים ואת המגמות העיקריות שייצגו. (שץ, ליליין, רבן, פן, גור אריה, חרובי, הירשנברג)
"הציירים המודרניים" – מהמרד הראשון בבצלאל (1914) ועד "בצלאל החדש" (1935)
ההרצאה תדון במתח שנוצר בין בוריס שץ לבין תלמידיו על רקע השאלה – איזו אמנות אמורה להתפתח בארץ-ישראל המתחדשת: האם כזו המשמרת את הגלות ואת המסורת היהודית או האם כזו המתחברת למודרניזם ולקדמה בעולם? החל מציור "היהודי הנצחי" של שמואל הירשנברג ועד ל'מודרניזמים' שצצו בתוך בצלאל ומחוצה לו, באמצעות קבוצות אמנים שונות ("האוהל", "התומר" ועוד), השפעת 'אוסף פרמן' ומגמות של שינוי בבצלאל החדש, החל מ-1935.
הנוף והמרחב הארץ-ישראלי כמגבשי זהות לאומית-ציונית בשנות העשרים: נחום גוטמן וראובן רובין
הנוף והמרחב הארץ-ישראלי – היו הכלים המרכזיים באמצעותם תרמה האמנות הפלסטית לבניית הזהות הלאומית החדשה בארץ – ישראל. נחום גוטמן וראובן רובין היו שני הציירים שביססו את תמונות ארץ ישראל ונופיה בדמיון המקומי. כיצד התחלפה ארץ ישראל המקראית בנופי ארץ ישראל הנבנית, והאם הנופים החדשים היו אכן נופים ריאליסטיים.
פיסול במרחב – חיבור חומרי, טריטוריאלי ורעיוני. על ראשית הפיסול הישראלי.
השיעור יתמקד בפסלים ישראלים בראשית הדרך, בבחירת החומרים ועיבודם, באופני הצבת הפסלים, ביחס למרחב ולנוף ובדימויים שנבחרו. נדון ביחס בין ראשית הפיסול הישראלי לבין אנדרטאות וזיכרון ובמעבר מאבן לברזל, ומדימויים מקראיים למטפורות קונסטרוקטיביות. הפיסול של דנציגר המאוחר יסמן כיוונים קונספטואליים וסביבתיים.
*השיעור יתקיים באופן מקוון דרך זום
שנות השלושים – עליית הבורגנות העירונית וקולות זרים: ברלין, פריז, ירושלים ותל אביב.
השפעתה של קבוצת הציירים הגרמנים שהגיעו לארץ החל מראשית שנות השלושים והביאו איתם יסודות אקספרסיוניסטיים, דרמטיים וטראגיים. הגלות חזרה ונדחקה פנימה וערערה את הבהירות של נופי שנות העשרים. לצדם מתחזקת ההשפעה של "אסכולת פריז היהודית", בתיווכו של חיים אתר ושל המופשט הפריזאי הא-פורמלי, בתיווכו של זריצקי. זריצקי מחליף את מלניקוב כיו"ר אגודת האמנים העברית – והמודרניזם זוכה ביתרון ברור. בשנות השלושים, עם העליות הרביעית והחמישית מתחזקת הבורגנות העירונית ומתחילה להתפתח סצנת אמנות מסחרית.
התנועה הכנענית בשנות הארבעים: הטריטוריה היא חדר הכושר של הזהות.
אחת האופציות הכריזמטיות של זהות קבוצתית הייתה זו שכונתה בפי מתנגדיה בזלזול "כנענית". היא התבססה על אמונה שהזהות נולדת ומעוצבת רק בטריטוריה, ב"מקום" ולכן מחויבת הישות העברית החדשה המתגבשת בארץ-ישראל לייצר תרבות אוטונומית שהממד העכשווי שלה נטוע עמוק ביסודות הקדומים והארכאיים של המזרח. מי שקידם את האופציה הזאת הייתה אמנם קבוצת מיעוט אוונגארדית אבל היא השפיעה על רבים מצעירי ארץ-ישראל. הפסל "נמרוד" של יצחק דנציגר, מ-1939 יהיה ההשראה המרכזית של השיעור. נדון גם בוויכוח המאוחר שעורר הפסל החידתי הזה, ונתאר את המתח שנוצר בין החזון של ה"כנענים" שקראו למחיקת הקשר של ה"עברים" בישראל עם הגולה היהודית מזה ועם המגמות האוניברסליות של החברה הישראלית המתגבשת מזה.
למידה מקוונת דרך זום
ראשית המוזיאולוגיה בארץ-ישראל. בית הנכות בבצלאל, מוזיאון תל אביב, המשכן לאמנות בעין חרוד, מוזיאון ישראל
בית הנכות של בצלאל כפרויקט תרבות ציוני ראשון. הקמת מוזיאון תל אביב ב-1932 כחלק ממגמה תרבותית של מאיר דיזנגוף לעיצוב הטעם והידע של בני עירו. המתח בין 'בית הנכות' הירושלמי לבין מוזיאון תל אביב, תערוכות ראשונות וגלריות ראשונות. הדגש היהודי-ציוני בייצוג המוזיאלי המוקדם: תערובת לא מבוקרת בין אוספי הצלה, תרומות אקראיות, תחליפים והעתקים ואמנות מקומית. קפיצה קדימה: המעבר מבית הנכות למוזיאון ישראל ב-1965, וההתאמות שנדרשו לכך.
1948: ליריקה וקומזיץ: הקמת מדינת ישראל וייסוד קבוצת "אופקים חדשים", חלק א – זריצקי, סטמצקי.
המתח בין הפלמ"ח, המזרח והצבריות העולה לבין המגמות האירופאיות-אוניברסליות של יוסף זריצקי והכמיהה למודרניזם ולהפשטה. הקמת קבוצת "אופקים חדשים" כהצהרה על בחירה גורפת במודל התרבות המערבית. הפרדוקס שהתקיים בין ה"ליריקה" של 'המופשט הלירי' לבין המציאות של הגירה וקליטה וריפוי פצעי המלחמה. הרחבת המבט על עבודתו של יוסף זריצקי, מייסד הקבוצה.
אופקים חדשים ואפקט האוניברסליזם – חלק ב' – שטרייכמן, מאירוביץ, יחיאל שמי.
הרחבת המבט על עבודתם של יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי וצבי מאירוביץ – האמנים שפעלו ליד וסביב זריצקי והרחיבו את מעגל ההפשטה. על היסודות הפיגורטיביים והנופיים במופשט הישראלי. השיעור יסתיים בהצגת המבט הביקורתי על "אופקים חדשים" באמצעות הסדרה "צובה" של לארי אברמסון, וטקסטים כתובים.
מציאות וחברה באמנות הישראלית בשנות החמישים: יוחנן סימון, רות שלוס, נפתלי בזם, משה גת, שמעון צבר.
שלהי שנות הארבעים והעשור של שנות החמישים, סביב הקמת המדינה ושנות ההגירה הגדולות של ניצולי שואה מצד אחד והעליות מצפון אפריקה מצד שני, יצרו מציאות חברתית דחוסה, מורכבת ורבת מצוקה, שסתרה בכל מובן את הליריקה של הציור המופשט ששלט בכיפה. קבוצה של ציירים חברתיים, הציעו אנטיתזה למופשט הישראלי ופיתחו מוטיבים המתארים את מעמד העובדים, המעברות והעולים החדשים, שיכוני עוני, שביתות פועלים , החיים בקיבוץ ומחאות פוליטיות. בזמן אמת – ההצעה החלופית שלהם נדחקה לשוליים. היום הם נחקרו והוכרו מחדש.
לעלויות הקורסים ולמדיניות ביטולים לחצו כאן
סמסטר א', תשפ"ו
6 מפגשים, סרט ו-2 סיורים
ימי שלישי
מרצה: ד"ר סמדר שפי. אורחיםות: פרופ' שרון יערי, פרופ' יעל מוריה, בעז נוי
למידה מקוונת
סמסטר א', תשפ"ו
11 מפגשים
ימי ראשון
ליווי וייעוץ: יגאל צלמונה
מרצים: יעל ברתנא, פרופ' ציבי גבע עם האדר' אמנון רכטר, ד"ר אמיתי מנדלסון עם הדסה גולדויכט, רותי דירקטור עם הסופרת מאיה ערד, צאלה קוטלר הדרי, יונתן הירשפלד, מירה לפידות, נירית נלסון, פרופ' דורית ריינס
למידה היברידית
סמסטר א', תשפ"ו
10 מפגשים
ימי שלישי
מרצה: ד"ר נגה ברנשטיין. אורחיםות: אנדי ארנוביץ, ד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה, גלית גאון, גיל יפמן, גלי כעני, עידו מיכאלי, יובל עציוני, ד"ר מיטל פלג מזרחי, ד"ר דוד שפרבר
למידה מקוונת
סמסטר א', תשפ"ו
11 מפגשים
ימי ראשון
מרצה: ד"ר טלי תמיר. אורח: יגאל צלמונה
למידה היברידית