צאלה קוטלר הדרי

צאלה קוטלר הדרי

מאי 2020 I צילום: עידו ברונו, מנכ"ל מוזיאון ישראל, מתוך אתר המוזיאון

כשפרופ’ עידו ברונו נכנס לתפקיד מנכ”ל מוזיאון ישראל הוא אמר בנאום הברכות: “העבודה המוזאלית דומה בעיני יותר מכל לעבודה על סרט הוליוודי ענק”, כשהוא מתייחס לתפעול המורכב, לשיתוף הפעולה בין אנשי מקצוע שונים, לתחומי הידע השונים שהופכים לשלם אחד. אלא שהוא לא תיאר לעצמו שהסרט של מוזיאון ישראל, אותו הוא מנהל משנת 2017, יקבל במשבר הקורונה תפנית כזאת שפותחת מערכה חדשה, מפתיעה ולא צפויה, ויש בה דרמה גדולה ותסבוכת שמשאירים את הצופה מתוח – מוזיאון ישראל, המוזיאון הלאומי של ישראל (גם אם לא מכונה כך רשמית מסיבות היסטוריות), נסגר עם פרוץ הקורונה ואין שום תאריך יעד באופק לפתיחת השערים. 

בזמן שבמוזיאון הרצליה כבר פתוחים לקהל ובמוזיאון תל אביב וארץ ישראל מודיעים על פתיחה מחודשת, ברונו עסוק בחישובים ובשורות תחתונות של מספרים בטבלאות אקסל שלא משאירים לו מרחב לתמרון. וברקע מאות עובדים בחל”ת, קהל של שוחרי אמנות שנושא עיניים, ופקידים במשרדים השונים שלא מצליחים לתת תשובה לשאלה: מתי מוזיאון ישראל ייפתח? “אם הייתי מקבל שקל כל פעם ששואלים אותי את השאלה הזאת הייתי יכול להגיד לך שאנחנו פותחים מחר”, הוא אומר בחיוך, “כולם רוצים לדעת מתי זה יקרה: קולגות, שוחרי אמנות, עיתונאים וגם המדינה וגופים רשמיים. כולם רוצים שנפתח ואנחנו יותר מכולם, הרי אני מנהל של מוזיאון פתוח ולא של מוזיאון סגור, הייעוד שלי זה לפתוח אותו”.  

אז איפה הבעיה – על פי הנחיות משרד הבריאות אתם יכולים לעשות זאת.

“פתיחת המוזיאון, כמו הרבה מוסדות תרבות, לא תלויה ברגולציה הבריאותית אלא תלויה בסוגיות כלכליות. ההנחיות שיצאו לאחרונה ממשרד הבריאות שעוסקות ביחס מסוים בין מספר מבקרים למ”ר ומקום לא מהוות אתגר במוזיאון ישראל – יש לנו שטחים פתוחים גדולים וגלריות מרווחות ואין בעיה בהיבט הזה. הבעיה היא שמוזיאון ישראל יוצא דופן במבנה התקציבי שלו ממוזיאונים אחרים שנתמכים על ידי המדינה והרשויות. ואילו אנחנו נסמכים בצורה משמעותית על הכנסות עצמיות כמו מכירת כרטיסים של מבקרים במוזיאון, אלה מהווים שליש מהתקציב וגם מתרומות שהן חצי מהתקציב שלנו”.

כלומר, באופן פרדוקסלי חוזקתכם היא חולשתכם בימים אלה.  

“כולם חושבים שמוזיאון ישראל הוא המוזיאון הלאומי ובטח המדינה מחזיקה אותו, אבל ממש לא. בימים כתיקונם מוזיאון ישראל מקבל מעט מאוד מהמדינה – תמיכות של משרד התרבות ועוד קצת מעיריית ירושלים. המדינה תומכת במוזיאון כ-15% בלבד מהתקציב השנתי. אנחנו נסמכים באופן משמעותי על תיירות ובהיבט זה מוזיאון ישראל שונה ממוסדות תרבות אחרים בארץ, שרובם נסמכים על תיירות מקומית ומבקרים ישראלים וגם נתמכים על ידי המדינה והרשויות. כל עוד אנחנו סגורים, העובדים שלנו בחל”ת וההוצאות קטנו בצורה משמעותית, אנחנו עדיין מפסידים אבל מדובר בסכומים יחסית נמוכים. ברגע שנחזור לפעילות בבת אחת ההוצאות שלנו יעלו כמעט למאה אחוז, נחזיר את כל העובדים ונעשה כל מה שצריך בשביל להחזיק את המוזיאון פתוח, אבל ההכנסות יישארו נמוכות לתקופה ארוכה. לכן, עכשיו המצב התהפך והמוזיאונים שמקבלים בשגרה תמיכות משמעותיות נמצאים במצב יותר טוב מאיתנו, הם יכולים לפתוח ולרוץ קדימה”.

ברונו מציין תחזיות עגומות שעוסקות בהתאוששות התיירות, “לגבי תיירות חוץ בארץ אני שומע תחזיות על כך שהתאוששות מלאה תהיה רק בין סוף 2022 לסוף 2023. ההנחה שלנו היא שאם ניקח רק את הפרק הזמן של מהיום ועד לסוף השנה במצב של אפס תיירות מחו”ל ובמדורג עליה אטית בתיירות פנים, נגיע לחצי ממספר המבקרים ביחס לשנים קודמות וההכנסות העצמיות שלנו יהיו רק 25% בלבד מימי שגרה”. ולצד הירידה הצפויה בהכנסות ממבקרים באין תיירות, גם ערוצי התרומות והפילנתרופיה שמחבקים את המוזיאון בשגרה, נפגעו משמעותית במשבר הקורונה. “ענף הפילנתרופיה עובר טלטלה קשה בכל העולם ולא רק בישראל”, אומר ברונו, “אני שומע ממנהלי מוזיאונים קולגות בעולם שגם כן נפגעו מכך. ארצות הברית היא המקור הכי חזק לפילנתרופיה ומצד שני זאת אחת המדינות שסופגת את המשבר באופן הכי קשה. מוקדם לדעת כמה ההכנסות מפילנתרופיה ירדו השנה כי אלה מספרים שרואים רק בסוף השנה, אבל ברור שזה לא יהיה כתמול שלשום. הירידה בהכנסות עצמיות והירידה בתרומות מביאים אותנו למצב שאם אנחנו פותחים את המוזיאון אנחנו פשוט מפסיקים להתקיים כלכלית, ואין לנו שום הבטחה מאף אחד שזה לא יקרה”.

“כולם חושבים שמוזיאון ישראל הוא המוזיאון הלאומי ובטח המדינה מחזיקה אותו, אבל ממש לא. המדינה תומכת במוזיאון כ-15% בלבד מהתקציב השנתי. אנחנו נסמכים באופן משמעותי על תיירות ובזה מוזיאון ישראל שונה ממוסדות אחרים בארץ, שרובם נסמכים על תיירות מקומית ומבקרים ישראלים, ונתמכים משמעותית על ידי המדינה והרשויות”

עידו ברונו, מנכ"ל מוזיאון ישראל. צילום מאתר המוזיאון

סגירה של מוזיאון ישראל, מהגדולים במזרח התיכון ומהחשובים בישראל, על חצי מיליון חפצי האמנות והארכאולוגיה שבאגפיו השונים, היא במידה רבה מהלך סימבולי שמעיד על הדופק של השדה המוזאלי בישראל שמלקק פצעים בעקבות משבר הקורונה. אלא שהמדינה, נכון לכתיבת שורות אלה, לא נותנת סיוע למוזיאון על אף חשיבותו הסימבולית ואוצרותיו הרבים. פגישה בין ברונו ובין שר התרבות הנכנס, חילי טרופר, תתקיים רק בשבוע הבא, ועל אף המענק הנדיב שהממשלה החליטה ביום ירושלים האחרון להעביר לירושלים – 822 מיליון שקלים, אף לא שקל אחד מהמיליונים הרבים הללו מתוכנן להיות מנותב להתאוששות מוזיאון ישראל מהמשבר, כך שתתאפשר פתיחתו, על פי ברונו. 

כמו מוסדות תרבות אחרים שנאבקים בימים אלו על תמיכות מהמדינה, גם ברונו יודע שאיך שהוא לא יהפוך את זה, שם טמון הפתרון: “זה לא היה מזיק לנו אם המדינה הייתה תומכת במוזיאון גם בימים כתיקונם אבל המסורת היא שמוזיאון ישראל הוא מוזיאון חזק, לכן המדינה הרשתה לעצמה לתמוך בו פחות, למרות שהמציאות היא שמוזיאון תמיד נאבק בקשיים כלכליים. אלא שבתקופה הזאת מדובר על מצב בלתי רגיל שלא היה אף פעם בתולדות המוזיאון. בסופו של דבר, אני לא פותח את המוזיאון לטובת העובדים שלי, היות ואני לא רוצה לפטר אותם. אם אני אפתח עכשיו אז בעוד כמה חודשים אצטרך לפטר הרבה עובדים. אני שומע שמתחילים בתהליכי פיטורים במוסדות אחרים, אנחנו רוצים לשמור על העובדים שלנו”.

מוזיאון ישראל מעסיק כ-400 עובדים, בחודשי הקורונה כולם יצאו לחל”ת פרט לחמישים עובדים מצוותי השימור, אחזקת המערכות, קשרי חוץ ומי שעובדים בפעילות הדיגיטלית של המוזיאון, שנדרשה להאצה מהירה ומתן מענה לקהל. “משברים הם מצב בו אתה לומד המון והפעילות הדיגיטלית של המוזיאון השתנתה”, מספר ברונו, “מהרגע שהאופציה היחידה הייתה להגיע למוזיאון דרך המסך, הביקור במוזיאון הפך בין לילה לביקור מרחוק. ניצלנו את זה מהרגע הראשון גם בשביל לבחון פורמטים חדשים והיה מאוד מעניין ברשתות החברתיות שלנו שהפכו למאוד פעילות. חידשנו את עמוד הפייסבוק באנגלית שהיה רדום הרבה שנים, וגם פתחנו דף פייסבוק חדש בערבית מתוך מחשבה קדימה והבנה שבשנתיים-שלוש הקרובות יהיה לנו יותר קהל מקומי, זאת הזדמנות להציע את המוזיאון כמקום ביקור לכל הקהלים”.

זאת לא הפעם הראשונה שמוזיאון ישראל מתמודד עם מצבים מיוחדים שמשפיעים על קבלת הקהל, כך למשל בזמן השיפוץ הנרחב חלקים מהמוזיאון היו סגורים או למשל בתקופות של משברים ביטחוניים ומלחמות, המוזיאון נדרש להתאמות בתשובה לירידות בהכנסות מתיירות. “אבל כזה משבר עוד לא היה”, אומר ברונו, “במשברים שקשורים למצב בטחוני בישראל לא הייתה למוזיאון בעיה עם עולם התרומות, למשל. להפך, כשישראל במצוקה התורמים מתגייסים ועוזרים, אלא שעכשיו כל העולם במצוקה. הנה, מוזיאון העיצוב של קופנהגן, שמבנה התקציב שלו דומה לשלנו, הודיע שיפתח רק בסוף 2021 כדי לנסח מחדש את כל התכנית העסקית שלו והדרך שבה הוא רוצה או יכול להתקיים. זאת אמירה מאוד דרמטית”.

סוף 2021 זה עוד שנה וחצי מהיום. יש בכלל תסריט שמוזיאון ישראל יישאר סגור זמן כה רב?

“תאורטית הוא יכול להישאר סגור במשך שנים אם המצב לא ישתנה ולא תהיה עליה משמעותית בתיירות. תביני, התיירות שלנו מאורגנת על ידי אנשים מבוגרים ברובם והיא תחזור עוד יותר לאט מתיירות מסוג אחר. ואם הקהל הישראלי יחזור חלקית, גם מאותן סיבות, כי אנשים מבוגרים יחששו, ואם חלילה יהיה גל שני שבכלל יטרוף את כל הקלפים, אנחנו מדברים על חזרה לשגרה מאוד הדרגתית שתימשך שנה וחצי-שנתיים”. 

“אנחנו בדיאלוג מתמיד עם משרדי התרבות והאוצר אבל זה לא דיאלוג רשמי. הם שומעים אותנו אבל היה צריך ממש לתקשר את המצב שלנו, לא נראה שהם מבינים אותו עד הסוף”

איזה מסרים אתה מקבל מהמדינה – יש הבנה עד כמה דחוף הסיוע? 

“אנחנו בדיאלוג מתמיד עם משרדי התרבות והאוצר אבל זה לא דיאלוג רשמי. הם שומעים אותנו אבל היה צריך ממש לתקשר את המצב שלנו, לא נראה שהם מבינים אותו עד הסוף. ברמה הפרטנית של כמה אנשי מקצוע בודדים במשרד התרבות ואפילו חלק מאנשי המקצוע בתוך משרד האוצר, התחושה היא שכן יש מי שמבין את המצב. אבל ברגע שמגיעים לחלק המעשי היות ומדובר בסכומים משמעותיים ובמנגנונים שלא היו קיימים קודם, אז הסוגיה הופכת לסוגיה רגולטורית והרי יש הבדלים עצומים בין תזמורת, קבוצת כדורגל או מוזיאון. אלה מבני תקציב אחרים, התנהגות קהל אחרת וכמעט כל מרכיב בפזל הכלכלי שונה. אבל בסוף יש משרד אחד שנקרא התרבות והספורט וקשה לו לייצר מתכון ספציפי לכל מקרה, אז מסתבכים”.

ובסוף יש גם מוזיאון אחד שנקרא מוזיאון ישראל. 

“נכון, ויש לו מאפיינים מיוחדים והוא צריך לקבל מענה עליהם. אם זה לא יקרה אז אין פה חכמות, זה לא משחק ולא דיון אקדמי בנושא תמיכות למוסדות תרבות, זאת המציאות. ואם לא תהיה תמיכה מהמדינה יכול לקרות אחד משני הדברים: או שנשאיר את המוזיאון סגור להרבה מאוד זמן או שנפתח את המוזיאון אבל הוא יתמוטט כלכלית. זה בטח לא מה שאני רוצה ולכן אני מקווה שמישהו יעצור ויגיד שהמחשבה הזאת שמוזיאון ישראל יישאר סגור היא בלתי נסבלת ולא הגיונית ולכן צריך למצוא את הכלים והדרכים לפתור את זה, אבל כרגע אין לי אפילו הבטחה”. נמשיך לעקוב. 

מוזיאון ישראל, צילומים מתוך עמוד הפייסבוק

מתעניינים במוזאולוגיה? נפתחה ההרשמה! תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזאולוגיה תשפ”א > קליק לכל הפרטים

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >