סוזן לנדאו: "אוצרים לא יצירתיים כמו האמנים אבל יש יצירתיות במחשבה מקורית על תערוכה, בבחירת העבודות, ובארגון שלהן בחלל"

נחזור למוזיאון ישראל. ספרי לי על שנות העבודה על חידוש המוזיאון.

"חמש השנים של התכנון ושלוש השנים של הביצוע – היו מהתקופות החשובות והמשמעותיות בחיי המקצועיים. עמדתי בראש אגף שיש בו עשר מחלקות שכוללות כ-35 אנשי צוות. עבדנו עם 4 מעצבים שונים בו זמנית. אני שמחה שזכיתי לעבוד על פרויקט ההתחדשות של המוזיאון שאפשר לי להגשים הרבה חלומות".

במשך השנים אצרת תערוכות רבות, ספרי לי על כמה מהן.

"אספר דווקא על תערוכה שלא זכתה להתייחסות, “השתקפויות” (1992), תערוכה קבוצתית של אמנים צרפתיים בני זמננו. אז פרסום של תערוכה נעשה לפי החלטת המנכ”ל, והוא לא חשב שהתערוכה תמשוך קהל . הרגשתי תסכול אמתי. זו הייתה תערוכה טובה מאד שזכתה להתעלמות מוחלטת מצד העיתונות והביקורת. אזכיר עוד תערוכת יחיד של אנסלם קיפר ב-1984, ואחת מתערוכות הפתיחה של המוזיאון המחודש “פעימות” “Still/Moving” , שבחנה את האלמנט של התנועה דרך עבודות מיצב, וידאו וצילום, כולן מן האוסף".

מוזיאון ישראל המחודש נפתח ב-25 ביולי 2010, וב-2011 את בדרך למוזיאון תל אביב לאמנות.

"כמעט, הודעה רשמית יצאה בפברואר 2012".

היית שנים ספורות לפני היציאה לפנסיה ולא היית עוזבת, אלא ש…

"כשהסתיים פרויקט ההתחדשות חשבתי על המשך הדרך מחוץ למוזיאון, אבל באו התערוכה של בויס ועוד פרויקטים, והחלטתי להישאר עד הפנסיה. ואז הגיעה ההצעה שקשה היה לעמוד בפיתויה".

הם פנו אליך או את פנית אליהם?

"בוודאי שלא אני פניתי אליהם. יו”ר וועדת האיתור של מוזיאון תל אביב לאמנות עו”ד חיים סאמט צלצל למוזיאון ישראל וביקש להיפגש. חשבתי שהם רוצים להתייעץ אתי לגבי מועמדים לתפקיד המנהל. בפגישה הוא הציע לי את התפקיד. גם בפגישה השנייה עם סאמט עדיין לא החלטתי".

האם בפגישה השנייה הם התחילו להבטיח לך הבטחות, שאת חלקן לא יקיימו לעולם?

"לא. אמרתי להם שאם הם מחפשים אדם כמו מוטי עומר ז”ל, אני לא הכתובת. כל התפיסה שלי את המוזיאון והאמנות שונה לחלוטין משלו. סאמט ביקש שאפגש עם וועדת האיתור. הייתה שיחה נעימה, ואז החלטתי, היה כמובן צריך לקבל את האישור של מועצת המנהלים".

למעשה הממונה עליך הוא ראש העיר. האם גם הוא הבטיח לך הבטחות?

"ידעתי שאני נכנסת למקום שיש בו הרבה בעיות בתחומים שונים, שאצטרך להתמודד עם הרבה נושאים, ועדיין היו לי הפתעות וגילויים, והיה לי יותר קשה ממה שחשבתי. ואת יודעת שתמיד עבדתי קשה".

"ידעתי שאני נכנסת למקום שיש בו הרבה בעיות בתחומים שונים, שאצטרך להתמודד עם הרבה נושאים, ועדיין היו לי הפתעות וגילויים, והיה לי יותר קשה ממה שחשבתי"

בעולם האמנות הישראלי היו תגובות מאד חיוביות למנוי שלך : גדעון עפרת אמר “בחירה מבריקה ומעולה”, גליה יהב כתבה “זוהי המשרה הבכירה ביותר בעולם האמנות שנמצאת בידי אישה”, יהושע סימון אמר “…ברמה המקצועית זה מינוי מעולה”. ² אבל היו הפגנות של אמנים ישראלים.

"ההפגנות התחילו לפני שנכנסתי לתפקיד ולא קשורות אלי. עם קבלת התפקיד הזמנתי את נציגי אגודת הציירים והפסלים לפגישה. הגישה שלי היא פתיחות והקשבה. אני לא שייכת לקליקות, לא השתייכתי ולא אשתייך. קנה המידה היחיד שעומד לנגד עיני הוא האיכות. אני פתוחה לרעיונות והצעות של הצוות וגם מחוץ למוזיאון. אני גם מצפה שאנשי הצוות ייקחו יותר אחריות ויהיו עם “ראש גדול”".

האם מצאת לוח תערוכות מתוכנן? זכור לי שהאמן דניאל שושן תבע את המוזיאון על ביטול תערוכתו.

"מרגע שמוטי חלה היה כאן פורום של אוצרים בכירים + דורון סבג שניסו לנווט את התוכנית. במשך כחצי שנה המשכתי לעבוד במוזיאון ישראל ויום בשבוע הייתי במוזיאון תל אביב לאמנות. רציתי להכיר את הצוות, את התכניות, את נוהלי העבודה ואת האוספים. היו תערוכות שהקמנו תוך זמן קצר כמו התצוגה בביתן הלנה רובינשטיין של הטרילוגיה הפולנית של יעל ברתנא. בדקתי פרוטוקולים של ישיבות. הורדתי תערוכות שלא היו בהתאם לקו שלי. התחלתי לבנות תכנית חדשה. שיניתי את השפה הגרפית של המוזיאון".

מה גודל הצוות הנוכחי?

"הצוות האוצרי קטן, בסה”כ 17 אוצרים, אוצרי משנה ועוזריהם. ויש לנו שלושה בנינים עם יותר מ-30 תערוכות בשנה. אנחנו מעסיקים מעצבי חוץ ולעיתים גם אוצרים אורחים. הקטלוגים מופקים בחוץ".

מה התקציב של המוזיאון לשנת 2014?

"ההתפלגות היא: 33% עירית ת”א, 30% הכנסה עצמית – דמי כניסה, אירועים, השכרת שטחים פתוחים ואודיטוריום, חנות ומסעדה. משרד התרבות כ-3% , וכל השאר – גיוס תרומות. קשה מאד להשיג חסויות. מפעל הפיס נותן מדי פעם מענקי השתתפות בקטלוגים של אמנים ישראלים".

המוזיאון עירוני וכולנו חיים בחודשים האחרונים את הסיפור של מרכז מאירהוף ברחוב דובנוב.

"הבניין שייך לעירייה. לפני שנים היה שם בית ספר ואז לא היו ילדים באזור, והמקום ניתן לסדנאות של המוזיאון. העיריה במצוקה כי “חזרו הילדים” לאזור וצריך גני ילדים. בהתחלה דרשו לפנות 4 כיתות ואחרי מו”מ הסתפקו ב-2. יש לנו פתרון חילופי והלימודים גם בשתי הסדנאות ימשיכו כמתוכנן".

האם הייתה למוזיאון מדיניות רכש ומה המדיניות עכשיו?

"לא ממש. נרכשו עבודות בעיקר עבור המחלקה לאמנות ישראלית. הקמנו קבוצת רכישה לאמנות ישראלית ו-3 האוצרות של אמנות ישראלית, הדפסים ורישומים וצילום מציגות בפני הקבוצה עבודות לרכישה. זה עובד מצוין וכבר בשנה הראשונה – 2014 – רכשנו 14 יצירות".

מי ואיך מקבלים החלטות על תערוכות?

"הקמתי פורום שמורכב מ-3 אוצרים בכירים ואנחנו דנים בכל תערוכה והצעה שעולה. אם אנו מאשרים, ההצעה מוצגת בפני וועדת תערוכות ואוספים, שהיו”ר שלה הוא דורון סבג, ואנשים מחוץ למוזיאון והיא מאשרת סופית תערוכות".

את כבר שנתיים וקצת פה, האם גיבשתם לוח תערוכות לכמה שנים קדימה?

"יש לנו תוכנית תערוכות עד 2017, כמעט מלא. כפי שאת יודעת לוח התערוכות לעיתים משתנה, אבל הבסיס קיים. בשנה שעברה היו במוזיאון 34 תערוכות, שזה הרבה מאד. 3 בנינים עם 13 חללים לתערוכות מתחלפות".

מאז שאת בתפקיד היו מספר תערוכות בינלאומיות גדולות כמו דאגלס גורדון, ויק מוניס, ג’ף וול, ג’ואנה ושקונסלוש, ועוד.

"נכון. זה חלק מהתפיסה שלי להציג אמנות בינלאומית במוזיאון שהוא חזק מאד באמנות ישראלית, וצריך למצוא את האיזון הנכון ביניהן. אנחנו מחויבים בראש ובראשונה לאמנות ואמנים ישראלים".

אני מניחה מוקש בפניך. מוזיאון תל אביב לאמנות מעניק הרבה פרסים וחלק מהזוכים מקבלים תערוכת יחיד כחלק מההסכם עם התורמים. לא כולם כאלה שהיו זוכים בתערוכות יחיד ללא הפרס.

"ישנם פרסים שהזוכים לא מקבלים תערוכה במוזיאון. הפרסים הם אחת הדרכים לפתור בעיה תקציבית, כי חלק מתקציב התערוכה ממומן על ידי מעניקי הפרס".

מכאן נתגלגל לאספנים שיושבים בוועדות ומועצת המנהלים של מוזיאון תל אביב לאמנות. הוצגו במוזיאון תערוכות של אספנים עם קטלוגים גדולים. מצד אחד חשוב שאוספים פרטיים של אמנות ישראלית יחשפו לקהל אבל מצד שני – מדובר בניגוד אינטרסים, משהו פגום בהתנהלות הזאת.

"כל עוד אני כאן לא תהיה תערוכה לאספנים שיושבים בוועדות או במועצת המנהלים של המוזיאון".

מה דעתך על שוק האמנות בארץ?

"שוק האמנות העולמי מקרין על השוק הישראלי. יש הרבה אספנים חלקם צעירים שאוהבים אמנות וגם רוצים למקם את עצמם חברתית ואולי גם להשקיע. היום אין קשר בין איכות העבודה לבין הערך המסחרי שלה".

"שוק האמנות העולמי מקרין על השוק הישראלי. יש הרבה אספנים חלקם צעירים שאוהבים אמנות וגם רוצים למקם את עצמם חברתית ואולי גם להשקיע. היום אין קשר בין איכות העבודה לבין הערך המסחרי שלה"

האם את חושבת שאמנות ישראלית היא ברמה של אמנות בינלאומית?

"בהחלט, ישנם אמנים ישראלים ברמה גבוהה מאד, ואני חושבת למשל שהתערוכה של שרון יערי, למרות שנקטלה על ידי גליה יהב, הייתה תערוכה מצוינת. במקביל הוצגה תערוכה של ג’ף וול".

אז נשאל מה דעתך על ביקורת האמנות? כשאני שואלת על ביקורת האמנות אומרים לי “ישנה רק גליה יהב כל האחרים הם כתבים”.

"פעם הייתה ביקורת אמנות בכל עיתון. היום ישנה גליה יהב, שיש לה אג’נדה מאד ברורה ולפעמים הביקורת שלה, גם אם היא נכונה, פוגענית".

האם לאמנות הישראלית יש חשיפה טובה בחו”ל?

"הרבה יותר ממה שהיה לפני כמה שנים. גלריות בחו”ל מציגות אמנים ישראלים. אני רוצה לציין את הפעילות המבורכת רבת ההיקף של רבקה סאקר ו-Artis, לטובת האמנות הישראלית. כל שנה היא מביאה לארץ קבוצות אוצרים מחו”ל וזה חשוב מאד. הביקורים בסטודיו של האמנים, המפגשים עם האוצרים המקומיים והביקור במוזיאונים תורמים הרבה לחשיפת האמנות הישראלית בחו”ל".

כמה מבקרים היו במוזיאון תל אביב בשנה האחרונה 2014?

"כ- 650,000".

גדעון עפרת אמר על אוצרות שזה “קיר ותשוקה”. האם את חושבת שיש יצירתיות באוצרות?

"יש כמה תאוריות על אוצרות. אני בקטע של היצירתי. אנחנו לא יצירתיים כמו האמנים אבל יש יצירתיות במחשבה מקורית על תערוכה, בבחירת העבודות, ובארגון שלהן בחלל".

בשנה האחרונה נתקלנו בדרישה להוריד עבודות מסיבות שונות – במכללת ספיר, לפני כן הייתה דרישה של משפחות נפגעי הטרור להוריד עבודה שהוצגה במוזיאון בפתח תקוה שהייתה בנויה מצילומי עימותים בשטחים שנעשו על ידי אנשי בצלם. האם נתקלת בעבודתך בדרישות דומות.

"הייתה במוזיאון ישראל תערוכה של רם קציר עם דימויי פרופגנדה נאצית. בפתיחה קבלנו התראה על פצצה. הגיעה משטרה עם כלבים. לא הורדנו את התערוכה למרות שהייתה שאילתה בכנסת. קבלנו מכתבי מחאה בעקבות תערוכה של דוד ריב ומיקי קרצמן".³

האם מוזיאון תל אביב לאמנות מוכר בעולם?

"פחות ממוזיאון ישראל. אין לנו תקציב להעסיק משרדי יחסי ציבור בחו”ל. אנחנו מופיעים בעיתונות בינלאומית, נחשפים ב-e-flux, אתר בינלאומי, וב-Artnewspaper. הקהילה הבינלאומית מגיעה אלינו יותר ויותר. התערוכה הנוכחית מאוספי המוזיאון שמוצגת במרטין גרופיוס באו בברלין, עושה שרות טוב להכרת המוזיאון בעולם, כמו גם שיתופי פעולה נוספים בין המוזיאון לבין מוזיאונים מרכזיים בחו”ל".

מי השפיע עליך כאוצרת?

"בשנים הראשונות – יונה פישר. ו- ⁴ Harald Szeemann שאני מעריצה את תפיסתו האוצרותית ואת הרעיונות שלו".

האם את רואה חשיבות בהקמת “הבית לאמנות ישראלית”?

"בוודאי, ה”בית” הוא מוסד לימודי חשוב מאד, היחיד שעוסק רק באמנות ישראלית".

את אישה עסוקה מאד, האם יש לך זמן לקרוא חומר לא מקצועי?

"אני צריכה כל הזמן להתעדכן. אני לא רואה טלוויזיה ואני קוראת ספרים. שני ספרים שסיימתי בימים אלה הם Jhumpa Lahiri, The Lowland ו-.Orhan Pamuk, Silent House".

“מה שרוצים מן האמנות.-האחד רוצה לשמוח בטבעו באמצעות האמנות, האחר רוצה בעזרתה לחרוג באופן זמני מעבר לטבעו, להינתק מטבעו. לאור הצרכים האלה נוצר סוג כפול של אמנות ואמנים” (מתוך: פרידריך ניטשה, אנושי, אנושי מדי, ספר לחופשיים ברוח. הוצאת ספרים ע”ש י”ל מאגנס, 2008, עמ’ 393)

השיחה התקיימה במשרדה של סוזן לנדאו במוזיאון תל אביב לאמנות, בפברואר 2015.

1.הארץ 27.7.64, שהתפרסם ב-ד”ר חיים גמזו: ביקורת האמנות. מחקר ועריכה: פרופ’ גילה בלס. מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006, עמ’ 68-69
2.דבריהם התפרסמו בכתבה של רוני אפרת באתר “וואלה תרבות” ב-26 בפברואר 2012.
3.רם קציר: בתוך הקו, 1997. וקונטרול: מיקי קרצמן ודוד ריב-צילום וציור. 2003. שתי התערוכות הוצגו במוזיאון ישראל ירושלים.
4.Harald Szeemann, 1993-2005, יליד שוויץ, נחשב על ידי רבים כ”בכיר האוצרים של האמנות העכשווית”.

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >