רועי רוזן

רועי רוזן (נולד 1963), הוא אמן, מחבר ויוצר סרטים. רוזן הוא פרופסור במדרשה, מכללת בית ברל, כפר סבא, ובאקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים.

המיצב של רוזן ״חייה ומות כאווה בראון״ (1995-1997) חולל שערוריה כשהוצג לראשונה במוזיאון ישראל. היצירה הוכרה מאוחר יותר כפורצת דרך בגישתה לייצוג השואה והוצגה בברלין, ניו יורק, לונדון, וורשה, וב 2017 באתונה, כחלק מדוקומנטה 14.

רוזן הקדיש שנים לדמות הנשית הבדויה שלו, הציירת הסוריאליסטית וסופרת הזימה הבלגית-יהודיה ז׳וסטין פרנק, מפעל שכלל את ייצור כל עבודותיה כמו גם ספר וסרט קצר, ״שתי נשים וגבר״ (2005). בהקרנת הבכורה שלו זכה הסרט בציון לשבח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי אוברהאוזן. הספר, ״ז׳וסטין פראנק, זיעה מתוקה״ (עברית, בבל 2001, אנגלית סטרנברג-פרס, 2009), צוין כאחד מהספרים הטובים של השנה בכתב העת ארט-פורום.

בסרט ״הוידויים של רועי רוזן״ (2008), וידוייו-לכאורה של האמן מוגשים בעברית מפי שלוש פונדקאיות: מהגרות עבודה לא חוקיות שאינן דוברות השפה. ״וידויים״ הוצג לראשונה בפסטיבל פידמרסיי (ציון לשבח), ואחר כך בתערוכה הבינלאומית מניפסטה 7, באיטליה.

ב-2010 יצר רוזן שני סרטים, Hilarious ו״צא״, שבו סצינה סדו-מזוכיסטית נהיית לגירוש שדים פוליטי. בכורת הסרט היתה בפסטיבל ונציה, שם הוא זכה בפרס אוריזונטי לסרט הטוב ביותר באורך בינוני. הסרט זכה בפרסים רבים ואף היה מועמד לפרס האקדמיה האירופאית.

הדמות הבדויה המאוחרת יותר שיצר רוזן היא זו של המשורר והאמן הרוסי מקסים קומר-מישקין. כאן, עיקרון הבדיה מתרחב אף יותר ומקיף את הקולקטיב שייסד האמן, קבוצת הקבורים-בחיים. המניפסטו ועבודות הוידאו שהקבוצה יצרה כביכול כונסו לסרט ״עבודות הוידיאו של הקבורים בחיים״ שהוקרן לראשונה בפסטיבל רומא (ציון לשבח). הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע הניסוני של בוקרשט, 2014. ליבת הפרוייקט היא הספר “הלילה של ולדימיר” (סטרנברג פרס, 2014), ובו חפצים מונפשים מענים ורוצחים את נשיא רוסיה.

מספר תכניות הקרנה רחבות הוקדשו לקולנוע של רוזן, ובינהן הקרנות פרופיל בטייט-מודרן, לונדון (2010, במוזיאון לאמנות מודרנית בווינה (2014) ובפסטיבל הסרטים אוברהאוזן (2012), ורטרוספקטיבות מלאות של עבודותיו הוצגו בפסטיבל לה רוש סור יון, צרפת (2013), ובפסטיבל פיקונאם, מקסיקו-סיטי (2018).

שתי תערוכות יחיד רחבות היקף הוצגו ב 2016, במוזיאון תל אביב לאמנות, ובבית אדית רוס לאמנות מדיה באולדנבורג, גרמניה. ב 2016 גם ראה אור בהוצאת סטרנברג ספר האמן המוקדם של רוזן ״הסוחר העיוור״ (1989-1991), המספר מחדש את הסוחר מונציה. ב-2017 ראה אור אוסף תסריטים ומאמרים פוליטיים של האמן תחת השם Live and Die as Eva Braun and Other Intimate Stories. באותה שנה גם השתתף רוזן בדוקומנטה 14 שם הציג את סרטו  ״ערוץ האבק״ לצד שני מיצבים גדולים של ציור וטקסט: ״הסוחר העיוור״ ו״אווה בראון״.

ב 2018 נפתחה במרכז פומפידו בפריז תערוכה רחבת היקף של רוזן תחת השם Histoires dans le pénombre, שכללה גם רטרוספקטיבה קולנועית בשיתוף עם ז׳ו-דה-פום.

רוזן עובד כיום על סרט באורך מלא ששמו ״קפקא לקטנים״.