עידו ברונו: “אם המדינה לא תתמוך במוזיאון ישראל נשאיר אותו סגור או שנפתח והמוזיאון יתמוטט כלכלית”

בימים כתיקונם מוזיאון ישראל מחזיק את עצמו מהכנסות עצמיות ומתרומות, תמיכת המדינה עומדת על כ-15% בלבד, בשונה ממוזיאונים אחרים שנתמכים על ידי המדינה או הרשות המקומית. אלא שמשבר הקורונה הוביל לירידה חדה בהכנסות ובתרומות ומצד שני עידו ברונו, מנכ"ל המוזיאון, שומע רק הבטחות ולא קיבל עדיין סיוע מהמדינה. במצב כזה מוזיאון ישראל, המוזיאון הלאומי, יישאר סגור לעוד זמן רב. ראיון מיוחד למגזין בית לאמנות ישראלית
עידו ברונה אתר מוזיאון ישראל 2
צאלה קוטלר הדרי

צאלה קוטלר הדרי

מאי 2020 I צילום: עידו ברונו, מנכ"ל מוזיאון ישראל, מתוך אתר המוזיאון

כשפרופ’ עידו ברונו נכנס לתפקיד מנכ”ל מוזיאון ישראל הוא אמר בנאום הברכות: “העבודה המוזאלית דומה בעיני יותר מכל לעבודה על סרט הוליוודי ענק”, כשהוא מתייחס לתפעול המורכב, לשיתוף הפעולה בין אנשי מקצוע שונים, לתחומי הידע השונים שהופכים לשלם אחד. אלא שהוא לא תיאר לעצמו שהסרט של מוזיאון ישראל, אותו הוא מנהל משנת 2017, יקבל במשבר הקורונה תפנית כזאת שפותחת מערכה חדשה, מפתיעה ולא צפויה, ויש בה דרמה גדולה ותסבוכת שמשאירים את הצופה מתוח – מוזיאון ישראל, המוזיאון הלאומי של ישראל (גם אם לא מכונה כך רשמית מסיבות היסטוריות), נסגר עם פרוץ הקורונה ואין שום תאריך יעד באופק לפתיחת השערים. 

בזמן שבמוזיאון הרצליה כבר פתוחים לקהל ובמוזיאון תל אביב וארץ ישראל מודיעים על פתיחה מחודשת, ברונו עסוק בחישובים ובשורות תחתונות של מספרים בטבלאות אקסל שלא משאירים לו מרחב לתמרון. וברקע מאות עובדים בחל”ת, קהל של שוחרי אמנות שנושא עיניים, ופקידים במשרדים השונים שלא מצליחים לתת תשובה לשאלה: מתי מוזיאון ישראל ייפתח? “אם הייתי מקבל שקל כל פעם ששואלים אותי את השאלה הזאת הייתי יכול להגיד לך שאנחנו פותחים מחר”, הוא אומר בחיוך, “כולם רוצים לדעת מתי זה יקרה: קולגות, שוחרי אמנות, עיתונאים וגם המדינה וגופים רשמיים. כולם רוצים שנפתח ואנחנו יותר מכולם, הרי אני מנהל של מוזיאון פתוח ולא של מוזיאון סגור, הייעוד שלי זה לפתוח אותו”.  

אז איפה הבעיה – על פי הנחיות משרד הבריאות אתם יכולים לעשות זאת.

“פתיחת המוזיאון, כמו הרבה מוסדות תרבות, לא תלויה ברגולציה הבריאותית אלא תלויה בסוגיות כלכליות. ההנחיות שיצאו לאחרונה ממשרד הבריאות שעוסקות ביחס מסוים בין מספר מבקרים למ”ר ומקום לא מהוות אתגר במוזיאון ישראל – יש לנו שטחים פתוחים גדולים וגלריות מרווחות ואין בעיה בהיבט הזה. הבעיה היא שמוזיאון ישראל יוצא דופן במבנה התקציבי שלו ממוזיאונים אחרים, שנתמכים על ידי המדינה והרשויות. אנחנו נסמכים בצורה משמעותית על הכנסות עצמיות כמו מכירת כרטיסים של מבקרים במוזיאון – אלה מהווים שליש מהתקציב וגם מתרומות, שהן חצי מהתקציב שלנו”.

כלומר, באופן פרדוקסלי חוזקתכם היא חולשתכם בימים אלה.  

“כולם חושבים שמוזיאון ישראל הוא המוזיאון הלאומי ובטח המדינה מחזיקה אותו, אבל ממש לא. בימים כתיקונם מוזיאון ישראל מקבל מעט מאוד מהמדינה – תמיכות של משרד התרבות ועוד קצת מעיריית ירושלים. המדינה תומכת במוזיאון כ-15%-19% בלבד מהתקציב השנתי. אנחנו נסמכים באופן משמעותי על תיירות וגם בהיבט זה מוזיאון ישראל שונה ממוסדות תרבות אחרים, שרובם נסמכים על תיירות מקומית ומבקרים ישראלים וגם נתמכים על ידי המדינה והרשויות. כל עוד אנחנו סגורים העובדים שלנו בחל”ת וההוצאות קטנו, אנחנו אמנם עדיין מפסידים אבל מדובר בסכומים יחסית נמוכים. ברגע שנחזור לפעילות בבת אחת ההוצאות שלנו יעלו כמעט למאה אחוז, נחזיר את כל העובדים ונעשה כל מה שצריך בשביל להחזיק את המוזיאון פתוח, אבל ההכנסות יישארו נמוכות לתקופה ארוכה. לכן, עכשיו המצב התהפך והמוזיאונים שמקבלים בשגרה תמיכות משמעותיות נמצאים במצב יותר טוב מאיתנו, הם יכולים לפתוח ולרוץ קדימה”.

בחודש פברואר, ערב המשבר, נפתחו במוזיאון שבע תערוכות מתחלפות ביניהן “זרות” של האמנית ראידה אדון (ד”ר אמיתי מנדלסון), הקבוצתיות “נופי גוף” (אוצרת: עדינה קמיאן-קשדן), “אמות וסיפים” (אוצרת: איה מירון), התערוכה “ברטה אורדנג: גלריה משלה” (אוצרת: רונית שורק), ועוד. ברונו מרגיע כי התערוכות הללו יתארכו בהתאם למועד הפתיחה המחודשת ובהתאמה תדחה גם הפרוגרמה של המוזיאון. אלא שבאותה נשימה הוא מציין תחזיות עגומות שעוסקות בהתאוששות התיירות שתאפשר את פתיחתן. “לגבי תיירות חוץ בישראל אני שומע תחזיות על כך שהתאוששות מלאה תהיה רק בין סוף 2022 לסוף 2023. ההנחה שלנו היא שאם ניקח רק את פרק הזמן של היום ועד לסוף השנה במצב של אפס תיירות מחו”ל ובמדורג עליה אטית בתיירות פנים, נגיע רק לחצי ממספר המבקרים ביחס לשנים קודמות וההכנסות העצמיות שלנו יהיו רק 25% בלבד מימי שגרה”. 

ולצד הירידה הצפויה בהכנסות ממבקרים באין תיירות, גם ערוצי התרומות והפילנתרופיה שמחבקים את המוזיאון בשגרה, נפגעו משמעותית במשבר הקורונה. “ענף הפילנתרופיה עובר טלטלה קשה בכל העולם ולא רק בישראל”, אומר ברונו, “אני שומע גם ממנהלי מוזיאונים קולגות בעולם שנפגעו מכך. ארצות הברית היא המקור הכי חזק לפילנתרופיה וזאת אחת המדינות שסופגת את המשבר באופן הכי קשה. לכן, מוקדם לדעת כמה ההכנסות מפילנתרופיה ירדו השנה כי אלה מספרים שרואים רק בסוף השנה, אבל ברור לנו שזה לא יהיה כתמול שלשום. הירידה בהכנסות עצמיות ובתרומות מביאים אותנו למצב שאם אנחנו פותחים את המוזיאון אנחנו פשוט מפסיקים להתקיים כלכלית, ואין לנו שום הבטחה מאף אחד שזה לא יקרה”.

ללא כותרת, חגית לאלו, 1960. מתוך התערוכה "ברטה אורדנג: גלריה משלה"

“כולם חושבים שמוזיאון ישראל הוא המוזיאון הלאומי ובטח המדינה מחזיקה אותו, אבל ממש לא. המדינה תומכת במוזיאון כ-15% בלבד מהתקציב השנתי. אנחנו נסמכים באופן משמעותי על תיירות ובזה מוזיאון ישראל שונה ממוסדות אחרים בארץ, שרובם נסמכים על תיירות מקומית ומבקרים ישראלים, ונתמכים משמעותית על ידי המדינה והרשויות”

עידו ברונו, מנכ"ל מוזיאון ישראל

סגירה של מוזיאון ישראל, מהגדולים במזרח התיכון ומהחשובים בישראל, על חצי מיליון חפצי האמנות והארכאולוגיה שבאגפיו השונים, היא במידה רבה מהלך סימבולי שמעיד על הדופק של השדה המוזאלי בישראל, שמלקק פצעים בעקבות משבר הקורונה. אלא שהמדינה, נכון לכתיבת שורות אלה, לא נותנת סיוע ייעודי למוזיאון על אף חשיבותו הסימבולית ואוצרותיו הרבים. פגישה בין ברונו ובין שר התרבות הנכנס, חילי טרופר, טרם התקיימה, ועל אף המענק הנדיב שהממשלה החליטה ביום ירושלים האחרון להעביר לירושלים – 822 מיליון שקלים, ברונו מעריך שאף לא שקל אחד מהמיליונים הרבים הללו מתוכנן להיות מנותב להתאוששות מוזיאון ישראל מהמשבר. 

כמו מוסדות תרבות אחרים שנאבקים בימים אלו על תמיכות מהמדינה, גם ברונו יודע שאיך שהוא לא יהפוך את זה, שם טמון הפתרון: “זה לא היה מזיק לנו אם המדינה הייתה תומכת במוזיאון גם בימים כתיקונם אבל המסורת היא שמוזיאון ישראל הוא מוזיאון חזק, לכן המדינה הרשתה לעצמה לתמוך בו פחות, למרות שהמציאות היא שמוזיאון תמיד נאבק בקשיים כלכליים. אלא שהפעם מדובר על מצב בלתי רגיל שלא היה אף פעם בתולדות המוזיאון. בסופו של דבר, אני לא פותח את המוזיאון לטובת העובדים שלי, היות ואני לא רוצה לפטר אותם. אם אני אפתח עכשיו אז בעוד כמה חודשים אצטרך לפטר הרבה עובדים. אני שומע שכבר מתחילים בתהליכי פיטורים במוסדות אחרים”.

מוזיאון ישראל מעסיק כ-400 עובדים, בחודשי הקורונה כולם יצאו לחל”ת פרט לחמישים עובדים מצוותי השימור, אחזקת המערכות, קשרי חוץ ומי שעובדים בפעילות הדיגיטלית של המוזיאון, שנדרשה להאצה מהירה ומתן מענה לקהל. “משברים הם מצב בו אתה לומד המון והפעילות הדיגיטלית של המוזיאון השתנתה”, מספר ברונו, “מהרגע שהאופציה היחידה הייתה להגיע למוזיאון דרך המסך, הביקור במוזיאון הפך בין לילה לביקור מרחוק. ניצלנו את זה מהרגע הראשון גם בשביל לבחון פורמטים חדשים והיה מאוד מעניין ברשתות החברתיות שלנו שהפכו למאוד פעילות וזה ההיבט החיובי שיצר עבורנו המשבר. חידשנו את עמוד הפייסבוק באנגלית שהיה רדום הרבה שנים וגם פתחנו דף פייסבוק חדש בערבית, מתוך מחשבה קדימה והבנה שבשנתיים-שלוש הקרובות יהיה לנו יותר קהל מקומי, זאת הזדמנות להציע את המוזיאון כמקום ביקור לכל הקהלים”.

“פתחנו דף פייסבוק בערבית מתוך מחשבה קדימה והבנה שבשנתיים-שלוש הקרובות יהיה לנו יותר קהל מקומי, זאת הזדמנות להציע את המוזיאון כמקום ביקור לכל הקהלים”

אביבה אורי, בקרקס, 1958. מהתערוכה "ברטה אורדנג: גלריה משלה"
צורתי 2, שני רכס, 2019. מהתערוכה "נופי גוף", מוזיאון ישראל
ראידה אדון, מהתערוכה "זרות", מוזיאון ישראל
מהראג'ה דיפ סינג מקאפּרֶן, 1760 בקירוב. מהתערוכה "כל אנשי המלך"

זאת לא הפעם הראשונה שמוזיאון ישראל מתמודד עם מצבים מיוחדים שמשפיעים על קבלת הקהל, כך למשל בזמן השיפוץ הנרחב חלקים מהמוזיאון היו סגורים או למשל בתקופות של משברים ביטחוניים ומלחמות, המוזיאון נדרש להתאמות בתשובה לירידות בהכנסות מתיירות. “במשברים שקשורים למצב הביטחוני בישראל לא הייתה למוזיאון בעיה עם עולם התרומות”, אומר ברונו, “כשישראל במצוקה התורמים מתגייסים ועוזרים, אלא שעכשיו כל העולם במצוקה. הנה, מוזיאון העיצוב של קופנהגן, שמבנה התקציב שלו דומה לשלנו, הודיע שיפתח רק בסוף 2021 כדי לנסח מחדש את כל התכנית העסקית שלו והדרך שבה הוא רוצה או יכול להתקיים. זאת אמירה מאוד דרמטית”.

סוף 2021 זה עוד שנה וחצי מהיום. יש בכלל תסריט שמוזיאון ישראל יישאר סגור זמן כה רב?

“תאורטית הוא יכול להישאר סגור במשך שנים אם המצב לא ישתנה ולא תהיה עליה משמעותית בתיירות. תביני, התיירות שלנו מאורגנת על ידי אנשים מבוגרים ברובם והיא תחזור עוד יותר לאט מתיירות מסוג אחר. ואם הקהל הישראלי יחזור חלקית, גם מאותן סיבות, כי אנשים מבוגרים יחששו, ואם חלילה יהיה גל שני שבכלל יטרוף את כל הקלפים, אנחנו מדברים על חזרה לשגרה מאוד הדרגתית שתימשך שנה וחצי-שנתיים”. 

“אנחנו בדיאלוג מתמיד עם משרדי התרבות והאוצר אבל זה לא דיאלוג רשמי. הם שומעים אותנו אבל היה צריך ממש לתקשר את המצב שלנו, לא נראה שהם מבינים אותו עד הסוף”

איזה מסרים אתה מקבל מהמדינה – יש הבנה עד כמה דחוף הסיוע? 

“אנחנו בדיאלוג מתמיד עם משרדי התרבות והאוצר אבל זה לא דיאלוג רשמי. הם שומעים אותנו אבל היה צריך ממש לתקשר את המצב שלנו, לא נראה שהם מבינים אותו עד הסוף. ברמה הפרטנית של כמה אנשי מקצוע בודדים במשרד התרבות ואפילו חלק מאנשי המקצוע בתוך משרד האוצר, התחושה היא שכן יש מי שמבין את המצב. אבל ברגע שמגיעים לחלק המעשי, היות ומדובר בסכומים משמעותיים ובמנגנונים שלא היו קיימים קודם, הסוגיה הופכת לסוגיה רגולטורית והרי יש הבדלים עצומים בין תזמורת, קבוצת כדורגל או מוזיאון. אלה מבני תקציב אחרים, התנהגות קהל אחרת וכמעט כל מרכיב בפזל הכלכלי שונה. אבל בסוף יש משרד אחד שנקרא ‘התרבות והספורט’ וקשה לו לייצר מתכון ספציפי לכל מקרה, אז מסתבכים”.

ובסוף יש גם מוזיאון אחד שנקרא מוזיאון ישראל. 

“נכון, ויש לו מאפיינים מיוחדים והוא צריך לקבל מענה עליהם. אם זה לא יקרה אז אין פה חכמות, זה לא משחק ולא דיון אקדמי בנושא תמיכות למוסדות תרבות, זאת המציאות. אם לא תהיה תמיכה מהמדינה יכול לקרות אחד משני הדברים: או שנשאיר את המוזיאון סגור להרבה מאוד זמן או שנפתח את המוזיאון אבל הוא יתמוטט כלכלית. זה בטח לא מה שאני רוצה ולכן אני מקווה שמישהו יעצור ויגיד שהמחשבה הזאת שמוזיאון ישראל יישאר סגור היא בלתי נסבלת ולא הגיונית ולכן צריך למצוא את הכלים והדרכים לפתור את זה, אבל כרגע אין לי אפילו הבטחה”. נמשיך לעקוב. 

אניש קאפור, היפוך העולם, ירושלים, 2010. מוזיאון ישראל
רוברט אינדיאנה, אהבה, 1977. מוזיאון ישראל

מתעניינים במוזאולוגיה? נפתחה ההרשמה! תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזאולוגיה תשפ”א > קליק לכל הפרטים

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >

שיתוף ב facebook
Facebook