מכתבי תודה והמלצות

טסי כהן פפר

עידית היקרה,
מכתב התודה שלך מאד יפה ועמוק בעיני. כאשר פנית אלי בבקשה להשתתף ביום העיון שלכם, לא ידעתי עליכם דבר, אבל הנושא דיבר אל ליבי. בשנים האחרונות אני מרגיש שהחברה הישראלית ובעיקר החלק השמאלי שלה עוסק יותר מדי בתרבות ופחות מדי באידיאולוגיה, ובעיני זאת חולשתו. בוא לא נשכח ששיאי התרבות העולמית התרחשו בין שתי מלחמות העולם, וגם לפני מלחמת העולם הראשונה, וכל העוצמה התרבותית הזאת לא הועילה כלום כדי למנוע את הזוועות שהתרחשו בחלק הכי תרבותי בעולם.
לכן אני לא נעמד אוטומטית לדום כאשר מופיעה המילה תרבות ויצירה. ואני חש שאנרגיה פוליטית ואידיאולוגית רבה וחשובה מוצאת בשנים האחרונות את סיפוקה בפעולה תרבותית או מחקרית במקום להילחם בשדה הקרב הפוליטי, שהיה תמיד חשוב לי גם בחיי הפרטיים וגם בכתיבה הספרותית שלי.
לא ידעתי שקיימת מין אקדמיה גדולה ומורכבת כזאת ביפו. ונדהמתי שהוויז שלי הביא אותי אל שלושה בניינים כה גדולים, מלאים יצירה ומחקר והוראה.
כיוון שנותרתי בודד מאד אחר פטירתה של אשתי, שאליה הייתי קשור בכל נימי נפשי, התחלתי להיות קל יותר בהיענות לכל מיני הזמנות. וכך היה גם עם הזמנתך. אבל בניגוד לאירועים אחרים אני מרגיש שהתגלגלה אלי זכות להיות ביום העיון שלכם. בהרצאות המאלפות והמעמיקות ששמעתי, בקשב של הקהל שלצערי לא יכולתי להתבונן בו טוב יותר בגלל ישיבתי בשורה הראשונה.
סיום יום עיון כזה במוסיקה הדתית של רוסיני היתה עבורי מתנה כה רוחנית, שאני מוכן לוותר קצת על טרונייתי האידיאולוגית.
ולך תודה על היוזמה ועל המחשבה מאחורי כל זה.

א.ב. יהושע