בדיה כאמת: מזהויות בדויות עד פייק ניוז

סמסטר ג’, 2/4/19 – 7/7/2019
10 מפגשים, ימי א’, 20:15-18:45

מרצים: פרופ’ רועי רוזן עם “מספרי סיפורים”: יעל ברתנא,  יאיר גרבוז, אורי לוין, מיכל נאמן, כראם נטור , תמיר צדוק

מאז הרנסאנס ניתן לחשוב על הזהות – ועל ההזדהות שמגיעה עימה – כמנגנון מרכזי באמנות ובתרבות. מרמברנדט ועד ואן-גוך אנו מקבלים וחווים את הביטוי האמנותי כעדות לאמת של אינדיבידואל חד-פעמי, יציב ואמין שמשתקף דרכה. אם בספרות המופת לכך הוא ״הוידויים״ של ז׳ן ז׳ק רוסו, הרי שבאמנות, הסוגה המובהקת של המנגנון הזה היא הדיוקן העצמי, והאמצעי הפורמלי שלו הוא מה שמכונה סגנון אישי. אבל בעידן שלאחר עשורים של פיקפוק פוסט מודרני, ומתקפה פוליטית על האמת דרך מונחים כגון פייק-ניוז, הרבה מונח על כף המאזניים הללו.

בסדרת מפגשים זו אתייחס לתפיסת האמת האמנותית הזו מפרספקטיבה אישית, של אמן שניתן להבין את נהעשייה שלו כסדרה של קריאות תיגר על ההבנה של האמן כסובייקט יציב, בעל קול אחד ואמיתי. אבקש לעגן את הפולמוס שבין תפיסות וגירסאות שונות של האמת והבדיה, המציאות והפנטזיה בהקשרים אידיאולוגיים, תרבותיים, רגשיים ואסתטים שונים. אעשה זאת הן דרך הצגת עבודות וסרטים שלי לצד אמנים אחרים, והן בהקשרים תימטיים שונים, מהגופני והאירוטי ועד לפוליטי. בנוסף, בחרתי להקדיש כמחצית מהסידרה למפגשים עם יוצרים מרתקים אחרים שדרך עבודתם התימות הללו מקבלות ביטויים שונים מאוד.

1 . 28/4/2019
רועי רוזן , האמת כבדיה: האדם האמיתי, האמן האמיתי
את הזהות האותנטית שבלב מפעל התרבות המערבית בעת החדשה מנסח רוסו כך במבוא לוידויים שלו: ״אראה לרעי בני התמותה אדם במלוא האמת של הטבע שלו״. באמנות, התפיסה הזו עומדת בבסיס יצירת ההזדהות וההבנה של האמן האמיתי כמי שהוא ״מקורי״, כלומר, מקור לעצמו. נבחן את האופן שבו מדומיין המיתוס הזה של האמן האמיתי, דרך מבחר של אמנים מודרניים מרכזיים, ואת הערעור של המיתוס הזה אצל אחרים, חשובים לא פחות. לבסוף, נבחן את אימפולס ההתנגדות אליה דרך מנגנונים של הכפלה ממשית של הזהות.

אמנים: וינסנט ואן גוך, ג׳קסון פולוק, ברוס נאומן, אנדי וורהול, רפי לביא, יאיר גרבוז
הקרנה: בקרוב וידויים (2008), חלק מוידויים

2. 5/5/2019
רועי רוזן : זהויות בדויות וחלומות אמיתיים: דאדא, סוריאליזם, ז׳וסטין פראנק

גם אם ניתן לתאר את המודרניות כמפעל השואף לאמת מהותית, למקוריות ולריבונות שבמרכזו סובייקט אותנטי (כפי שהודגם במפגש הראשון), הרי שבתוך המודרניזם פעלו זרמים אחרים, בין השאר הדאדא והסוריאליז,. שערערו על הכיוון הזה דרך המצאה פרודיה עצמית, מינים של אלטר-אגו, פנטזיה והתחפשות. במוקד המפגש תעמוד דמותה של ז׳וסטין פראנק, שפעלה כפרסונה נון-גראטה בשתי סצינות תרבותיות מכוננות: הסוריאליזם של פריז והתרבות התל אביב הארצישראלית טרם הקמת המדינה. המפעל המפוברק שלה יעוגן ביחס לאמנים ולאמניות מהתנועות האלה.
אמנים: קלוד קהון, אנדרה ברטון, מרסל דושאן, מאן ריי, סלבדור דאלי, האנס בלמר
הקרנה: שתי נשים וגבר (2005)

3. 12/5/2019
יעל ברתנא : בדיה היא אמת!
הקרנה: מהעבודות אינפרנו (תופת), תשליך ועבודות נוספות

4. 19/5/2019
כרם נאטור : תינוקות ואווטארים Infants & Avatars

תקציר הרצאה ההרצאה תציג סדרה של אמנים המרחיבים את הגבולות התרבותיים של מספרי סיפורים (סטוריטלינג ) על ידי טשטוש הקווים בין המציאות לבדיון והטלת ספק בהבנה הבסיסית של מה הוא סיפור, ובמיוחד מהי דמות. האמנים שיוצגו בהרצאה עוסקים ברעיון של דמות בדיונית/אמיתית דרך מדיומים שונים הנעים בין פרפורמנס לאינטרנטי.

מילות מפתח: מייק קלי, וידאו-ארט, בדייה, קרן צ׳טר, פול מקארתי, הנסי יאנגמן, אמנות מדיה חדשה, תמי בן תור, מייקל סמית, ססיל ב.אוונס, גרייסון פר, כרם נאטור.

5. 26/5/2019
רועי רוזן , הבדיה הביקורתית: בין פייק-ניוז והפוליטיקה של הזהויות

בעידן הפייק ניוז, בו האמת נמצאת בסכנה מתמדת של עיוות, ניכר הרצון לזהות ולהגן על טריטוריות של הפרדה ברורה בין אמת ושקר. הדבר מתגלה בעוצמה יתרה בהתגברות תנועות של פוליטיקת זהויות. במפגש זה אציג את הקבלה הביקורתית הקשה שנתקלו בה אמנים שעבודתם נתפסה כפוגעת ביושרה הזו של הזהות, מדנה שוץ, אמנית לבנה שציירה קורבן לינץ׳ אפריקאי-אמריקאי, ועד האמן ג׳ימי דורהאם, שנטען נגדו שאינו באמת בן לשבט הצ׳רוקי. מבתוך הפרובלמטיקה הזו, אציג דמות שהיא בדויה לחלוטין בהקשר עכשווי ושאף ייסדה קולטיב משלה: מקבים קומר-מישקין וקבוצת הקבורים בחיים.
אמנים: עומר פאסט, ג׳ימי דורהאם, דנה שוץ.
הקרנה: מצגת הספר ״הלילה של ולדימיר״, עבודות הוידיאו של הקבורים בחיים.

6. 2/6/2019
רועי רוזן, קולות כפולים: פוליטיקה וארוס

לאורך כל המפגשים הוצגו פרקטיקות שבהם הקול האחד המייצג זהות מומר בהכפלת ובשילוש קול, בהדהוד ובקולות הטרגוניים. הפיצול שמתאחה מתוך כך בין האחד והקבוצה חולש גם על הגוף ועל ההפרדה בין הפרטי והציבורי, הפוליטי והאירוטי. נקדיש את מפגש הסיום להקרנה של שני סרטים שנוגעים ישירות בפוליטיקה הישראלית: האופרטה הקולנועית ״ערוץ האבק״ וגירוש השדים הפוליטי-אירוטי ״צא״.
הקרנה: ערוץ האבק, צא.

7. 16/6/2019
מיכל נאמן , ספר, כמו ציור נראה יצור חי, אך אם נציג בפניו שאלה הוא לא ישיב. או – אז אנו נוכחים כי הוא מת.” (בורחס בעקבות אפלטון). על זה, על קירות שמדברים ומתים שהולכים, פיגורות

8. 23/6/2019
תמיר צדוק: האמת כקונבציה- דוקו, מוקו, מניפולציות ותעמולה.

ההרצאה תציג את אופן בו הקונבנציה הדוקומנטרית הופכת למניפולציה, למנגנון. כמו כן נבחן את שאלת האמת הצילומית (“הדבר קרה?”) בעידן העכשווי.
במהלך ההרצאה אקרין קטעים מסרטיי- אמנות סיפור כיסוי ותעלת עזה ואראה עבודות נוספות- פסיפס אבן יונה ומוזיאון מלחמת אוקטובר, לצד מקורות השראה.

9. 30/6/2019
אורי לוין: רוחות הרפאים של המדיה
ז’אן אפשטיין תיאר את הראינוע בחיתוליו כ’אלבום לבבות העולם עשוי ג’לטין’. בעקבותיו נדבר על הזמן במדיום הקולנועי ועל הקשר בין צילום לחניטת מתים. נצפה בקטעים מתוך עבודות ונדון בהשלכות של שינוי המדיה החדשה והישנה.

10. 7/7/2019
שיחה של רועי רוזן עם יאיר גרבוז

סמסטר ב’ 13/1/19 –31/3/2019
12 מפגשים
ימי א’ 18:45-20:15