טניה כהן עוזיאלי: “מוזיאון תל אביב הפסיד 10 מיליון שקלים בשלושה חודשים, אבל אני עם הפנים קדימה”

מוזיאון תל אביב לאמנות נפתח מחדש למבקרים ולדברי מנכ"לית המוזיאון, טניה כהן עוזיאלי, זה קרה "כנגד כל הסיכויים". מה צופן העתיד למוזיאונים, איך היא עונה למבקרים בנושא האוצרים שהפכו לסדרנים ולמה יש לה צמרמורת כשהיא נכנסת לתערוכה של ויליאם קנטרידג'? בית לאמנות ישראלית עוקב אחר מצב המוזיאונים
דניאל צאל המסיבה
צאלה קוטלר הדרי

צאלה קוטלר הדרי

יוני 2020 I דימוי: דניאל צאל, מהתערוכה "דניאל צאל: מסיבה", 2019 (אוצרת התערוכה: רז סמירה)

לפני שנה וחצי נכנסה טניה כהן עוזיאלי לתפקיד מנכ”לית מוזיאון תל אביב לאמנות ומאז היא עולה על כביש 1 בנסיעה מביתה בירושלים אל מרכז תל אביב וחזור, מנצלת את זמני הנסיעה לשיחות עבודה ושיחות עם חברות. אלא שבחודש מרץ הכל נעצר, גם התנועה בכבישים. את מוזיאון תל אביב קיבלה כהן עוזיאלי עם גרעון ובחודשים הראשונים לתפקיד גיבשה תכנית התייעלות, כשהיא מביעה תקווה ששנת 2020 תהיה שנה מהותית לאיזון התקציב, לשם כך מינתה גם משנה למנכ”ל מתחום הכלכלה. אמנם מוזיאון תל אביב הוא אחד המוזיאונים החזקים בישראל אבל תקציבים בעולם האמנות, זה ידוע, תמיד חסרים ולשנת 2020 היו תכניות אחרות לגמרי.

בשונה ממוזיאונים אחרים בישראל, מוזיאון תל אביב נהנה מגיבוי תקציבי ומוראלי משמעותי של עיריית תל אביב. בתחילת השנה עלה תקציב התמיכה בעוד 10%, סך הכל 39 מיליון שקלים שעיריית תל אביב תומכת במוזיאון, אלה מהווים 40% מהתקציב. המודל הכלכלי של מוזיאון תל אביב נשען על הכנסות עצמיות: השכרת אולמות לאירועים, מופעי סטנדאפ, קונצרטים, תאטרון וקולנוע, המבקרים שרוכשים כרטיסים נכנסים גם למסעדות ולחנות בשטחי המוזיאון. סך הכל 1,500 אירועים כאלה מתקיימים בשנה והם נפסקו בבת אחת. 

“הפסדנו כעשרה מיליון שקלים בשלושה חודשים במשבר הקורונה”, אומרת כהן עוזיאלי, “שליש מהזמן שלי בחודשים האחרונים העברתי בטבלאות אקסל כדי לראות איפה התקציב מתחיל ונגמר, כשיש סימן שאלה גדול על הפיצויים שיגיעו ומתי יגיעו מהמדינה. היו לנו הפסדים מאוד גדולים אבל אני לא בן אדם מתקרבן, את התקופה הזאת העברתי בתגובה מתמדת – כל הזמן הייתי צריכה להגיב למצב הכלכלי וגם להנחיות שהשתנו. 

“רציתי שההגה יהיה בידיים שלי כדי שאוכל לנסות ולהוביל את הספינה הזאת, שהיא מוסד ענק, אל עבר נמל בטוח, תוך כדי שאני מזיזה את ההגה בתנועות חדות. זה לא טבעי למוסד כל כך כבד ועדיין לא ברור איך יחזרו אלינו ההכנסות שאיבדנו ואם המדינה תפצה אותנו על ההפסדים. אבל מוזיאון תל אביב רצה לחזור לפעילות, כנגד כל הסיכויים, והיה חשוב לנו להפגין מסר של עוצמה. אני עם הפנים קדימה והעיניים שלי מסתכלות לעבר שנת 2021, כי לשרוד את השנה הזאת זה קל, כולם אומרים שבסוף גם יגיעו הפיצויים של המדינה, השאלה הגדולה היא איך נמשיך מכאן הלאה”.

“הפסדנו כעשרה מיליון שקלים בשלושה חודשים במשבר הקורונה. את התקופה הזאת העברתי במצב של תגובה מתמדת – כל הזמן הייתי צריכה להגיב למצב הכלכלי וגם להנחיות שהשתנו. רציתי שההגה יהיה בידיים שלי כדי שאוכל לנסות ולהוביל את הספינה הזאת, שהיא מוסד ענק, אל עבר נמל בטוח, תוך כדי שאני מזיזה את ההגה בתנועות חדות” 

טניה כהן עוזיאלי. צילום: קוקו

הבחירה לפתוח את שערי המוזיאון לפני כשבועיים חשפה את הצמא של הקהל לפעילות תרבותית, אומרת כהן עוזיאלי, “הייתה היענות אדירה ואם אני משווה את השבוע הראשון של יוני השנה לשבוע הראשון של יוני בשנה שעברה, היו לנו 20% יותר מבקרים. במהלך חמישה ימים הגיעו 5,000 מבקרים וזה מספר לא יתואר ביחס לכך שהגבלנו את כמות האנשים ושלחנו הביתה את מי שלא קנה כרטיסים מראש. היינו יכולים להגיע גם ליותר מבקרים. אני חושבת שהמוזיאון נתפס כמרחב בטוח, לראות את התורים בכניסה לתערוכה זה כמו לראות אי של שפיות, אנשים רוצים לחזור ולחוות אמנות”.

האם היה זה הקהל התל אביבי שחיבק את המוזיאון ופקד אותו? האם עולם המוזיאונים בעידן שאחרי הקורונה יידרש לתת מענה יותר מקומי ולפנות לקהל במקום בו הוא פועל?

“מצד אחד הייתי רוצה להגיד שכן, מוזיאון תל אביב הוא מוזיאון של העיר ויש קהילה שמחזקת אותנו אבל מצד שני ביום שבת כמעט שלחתי הביתה שלוש משפחות שאמרו לי שהם באו כל הדרך מהצפון אז אמרתי להם ‘טוב תכנסו’. זיהיתי גם משפחות מירושלים. זאת אומרת שהגיעו מבקרים לא רק מתל אביב. אבל ברור שיש גאוות יחידה של תושבי תל אביב וגם עיריית תל אביב פועלת בהתלהבות להחזרת הפעילות התרבותית לעיר”.

ויש גם את העניין הפעוט הזה של תערוכת יחיד לג’ף קונס, האמן הבינלאומי שמושך קהל ועושה באזז בכל מקום בו הוא נמצא ומציג, שתרם להיענות הגבוהה. התערוכה “ג׳ף קונס: ערך מוחלט / מאוסף מרי וחוזה מוגרבי” (אוצר: דורון רבינא, אוצרת משנה: שחר מולכו) נפתחה בתחילת חודש מרץ, פרוץ משבר הקורונה וכשהחל הסגר נדרשו אנשי המוזיאון לטפל במוצגים על פי הוראות מדוקדקות ששלח הצוות של קונס. גם האמן עצמו היה בתמונה, מקפיד ומשגיח על הנעשה, מספרת כהן עוזיאלי. לאחר כיסוי העבודות נשלחו לצוות של קונס צילומים המתעדים את הפעולה הזהירה.

לא רק הם צילמו את המוזיאון סגור ואת העבודות עטופות. במהלך החודשים בהם היה סגור המוזיאון הוזמנו האמנים ורדי כהנא, יאיר ברק וגיא יחיאלי כדי לתעד אותו. “כמו כל המוזיאונים גם אנחנו התארגנו לפעילות דיגיטלית וסיורים וירטואלים עד שהרגשנו שצריך לחשוב אחרת כי כל המוזיאונים עושים אותו דבר, מזמינים אותך דרך הזום לחוות אמנות ולשיח עם האוצר”, מסבירה כהן עוזיאלי, “לכן, הוצאנו לפועל פרויקטים שנבעו מאותה מצוקת מסך. כך הזמנו אמנים שתיעדו את המוזיאון סגור עם יצירות אמנות עטופות. בפרויקט “דסקטופ” הזמנו 30 אמנים לנבור במחשב שלהם ולייצר 3 דקות מהאמנות שלהם בתקופה הזאת, מה שיצר גם תיעוד אמנותי של התקופה. והוצאנו לדרך את הפרויקט של “דרך מרפסת” בו הקרנו עבודות וידאו במרפסות ברחבי תל אביב”. 

כלומר, המוזיאון הסגור והמעבר לדיגיטל חידדו מחדש את המשמעות של החלל הפיזי. 

“יש משהו במוזיאון שהוא בעצם התרגום הפיסי של הרעיון המטאפיזי של האמנות. ברגע שהפכנו לדבר וירטואלי איבדנו את הפיזיות שלנו. בפרויקט דרך מרפסת הקרנו עבודות וידאו ברחבי העיר ככה שאפשר היה לצפות בהם עם הכלב ובמסיכה, פרצנו את הגבולות הפיזיים של המוזיאון וגם החזרנו למוזיאון את הממד הפיזי שהוא איבד בתקופת המשבר. אלה היו פעולות קצת חריגות בעולם המוזיאונים והן אפשרו לנו להתחבר לתפקיד העיקרי שיש למוזיאון והוא להיות פיזי ופתוח לקהל”. 

תורים בפתיחה המחודשת. צילום: מוזיאון תל אביב
צילום: אלעד שריג

השבוע כינסה כהן עוזיאלי את צוות האוצרים של המוזיאון לפגישה. “אמרתי להם שכולם מסביבנו מדברים על עידן פוסט קורונה ושואלים איך התערוכות יתקיימו בעתיד ואיך שוק האמנות יראה. אבל אני רוצה לשמוע אותם ומה הם חושבים, איך לדעתם כדאי להיערך לעתיד”. שינויים בלוח התערוכות כבר נעשו בעיצומו של המשבר – תערוכות שתוכננו להתקיים בקיץ נדחו לקיץ 2021. “עכשיו אנחנו מרכיבים את הפזל הזה מחדש וזה מורכב מהרבה קריטריונים של תמהיל ותקציב: תערוכות עוגן, תערוכות למיטבי לכת, תערוכות שמתאימות למשפחות וילדים וכאלה שנותנות מענה לפעילות מקומית, זה תמהיל קשה להרכבה ועכשיו נטרפו כל הקלפים”.

אחד הקריטריונים המשמעותיים הוא כמובן התקציב. הפתיחה המחודשת של המוזיאון כלל צמצום שעות הפעילות וחזרה לפעילות של פחות מחצי מצבת עובדי המוזיאון, כך שהמבקרים הופתעו לגלות ולקרוא בפרסום ב”הארץ” שבמקום השומרים והסדרנים בחללי התערוכות עומדים האוצרים עצמם, מה שהוביל לגל ביקורת על המוזיאון על כך שהשאיר דווקא את מי שהכי זקוקים לפרנסה – בחוץ. “אני לא חושבת שכל מי שהשמיע ביקורת יודע את העובדות והייתה קצת התייפיפות”, עונה כהן עוזיאלי, “אנחנו חזרנו לפעילות מצומצמת עם צוות מצומצם. מעגל העובדים של המוזיאון מחולק לכמה מעגלים: יש את הצוות שהוא צוות קבע, יש צוותים שהם סוג של קבלני משנה ויש כל מיני חברות שעובדות אצלנו. אם סופרים את כולם מגיעים לאלף עובדים אבל 230 זה מספר העובדים שעובדים שנים במוזיאון ואני מחויבת אליהם. החזרנו 40% מהעובדים כדי לתת מענה לקהל, גם אם זה אומר שאנחנו, כולל אני, נעבוד בהקמת תערוכות ונהיה סדרנים”. 

מתי צפויים לחזור לעבודה גם הסדרנים והשומרים?

“זה תלוי בפיצויים של המדינה ובתרומות שנקבל. אני אופטימית שבפעימה הבאה נחזיר את השומרים ובפעימה שאחריה נחזיר את הסדרנים. אני חושבת שהשמירה באולמות יצרה גאוות יחידה בצוות של העובדים ואפשרה לנו להסתכל על איך הקהל מגיב, כל אחד מהאוצרים אסף תובנות עמוקות בעקבות זה”.  

מה אפשר להגיד על התערוכות העתידיות שהמוזיאון צפוי לקיים? אפשר להניח שתערוכה בהיקף של ג’ף קונס שמורה לעידן שלפני ימי הקורונה.

“אחד הדברים שאנחנו לוקחים בחשבון זה שהתקציב שלנו יהיה יותר מצומצם. אבל לא הייתי רוצה לנקוט עמדה ולהגיד שמעכשיו אנחנו רק מסתמכים על אמנות מקומית. לא, ההפך הוא נכון – אנחנו פותחים מחדש את החשיבה. אני חושבת שזמני משבר הם זמנים שמאפשרים לנו להיערך ולהעריך מחדש מה שיש לנו. אנחנו כנראה נצטרך להיות יותר צנועים ובכלל, אני חושבת שצניעות זה המסר של התקופה שכולנו עוברים. אבל זה לא אומר שלא נחפש אמנות עכשווית בינלאומית או שלא נפיק תערוכות שיש להם איכות גבוהה. צריך לחשב את המסלול מחדש ולעבוד בצורה אחרת ועם תקציבים, למצוא שותפים נכונים לדרך ולחשוב על שיתופי פעולה גם עם מוזיאונים אחרים”.

ומה לגבי הפילנתרופים, הם עדיין שותפים לדרך?

“עולם הפילנתרופיה זה כמו עציצים שצריך להשקות כל הזמן ולקיים יחסי גומלין. היו לי כמה נסיעות שהתבטלו וכרגע אני לא יכולה להגיע אליהם. נדרש ממני לבנות מחדש את המערך ביחד עם עירית רפפורט, יו”ר אגודות הידידים הבינלאומית של מוזיאון תל אביב. אז יש כרגע עצירה ואי ודאות, העולם של הפילנתרופיה משתנה וגם את זה אנחנו צריכים ללמוד”.

כך או כך, כהן עוזיאלי מצביעה על התערוכות הנוכחיות שמציגות במוזיאון ומציעה קריאה מחודשת: “באופן מקרי ואולי לא מקרי מקבץ התערוכות כיום במוזיאון רלוונטי ואקטואלי לתקופה הזאת, כמו שלא יכולנו לדמיין שיהיה. למשל, התערוכה של ויליאם קנטרידג’ “ביתר מתיקות נגנו את הריקוד” (אוצרת: רותי דירקטור, עוזרת לאוצרת: גלית לנדאו אפשטיין) היא מגה אינסטליישן וידאו שמדברת על מין תהלוכה היסטורית ומזכירה קצת את הריקודים המקברים, את ריקוד המוות של ימי הביניים או תהלוכת לוויה אפריקנית, והנה אנחנו קוראים את התהלוכה ההיסטורית הזאת אחרת כשאנחנו מסתכלים על האירועים שקורים בעולם. או, למשל, התערוכה “אם בלילה חורפי עוברת אורח” (אוצרת: רותי דירקטור) של מקבץ אמנים עכשוויים עם כמה נציגים של אמנות אפרו-אמריקאית שמדברים על הזהות והקושי של הגבריות השחורה, על רקע המהומות בארצות הברית התערוכה הזאת הופכת למשהו אחר, נוספו רבדים חדשים, אני רק מדברת על זה וזה עושה לי צמרמורת”. 

מיכל הלפמן, Dear A.S.A/P, 2019, וידאו HD עם קול, באדיבות האמנית וגלריה זומר לאמנות עכשווית, תל אביב (צילום: אסי אורן, עמנואל מאייר)
אדם פנדלטון, הרעיונות שלנו מס' 2, 2018, הדפס רשת על שקף (מיילר), 32 חלקים © אדם פנדלטון, באדיבות גלריה פייס.
ויליאם קנטרידג', מתוך הווידאו ביתר מתיקות נגנו את הריקוד, 2015, באדיבות ונדי פישר וקרן A4 Arts
© Raymond Pettibon, private collection courtesy of David Zwirner
הנרי טיילור, דקר, סנגל #2, 2019, אקריליק על בד, אוסף סטיב נסימה
שיתוף ב facebook
Facebook