“האהובה שלי אבודה עבורי, המגיפה אשמה”. אמן בהסגר: יונתן הירשפלד

רגע לפני שהסגר מתהדק, האמן יונתן הירשפלד חוזר לתל אביב בשביל לכתוב חיבור פילוסופי על יחסי טורף ונטרף וכדי לגלות את החפצים שהאהובה השאירה אחריה: "סדק נפער בינינו"
טורף נטרף, יונתן הירשפלד. אפריל 20
יונתן הירשפלד

יונתן הירשפלד

אפריל 2020 I תמונה ראשית: טורף-נטרף

(לקריאת הפרק הראשון ביומן קורונה I לקריאת הפרק השני ביומן קורונה)

הדבר המדכא ביותר עבורי הוא הטלוויזיה שלנו. הכמות האין סופית של תעמולה סמויה וגלויה, של האידיאולוגיה השלטת בתחפושת מתכונים \ רכילות \ חדשות \ פרפראות ועצות מומחים. המעבר מהטלוויזיה לסרטים וסדרות מקלה מעט את הסבל אבל יד כמו שלי כשהיא לא מציירת, מח כמו שלי כשהוא לא חוקר והוגה, נפש כמו שלי, היא או בצמיחה או בנבילה, היא לא מסוגלת ל- וגטטיביות של חיי הכורסא.

לפני כמה ימים, בעודי רץ על מכשיר הריצה בבית אמי נפל לי האסימון על שאלה פילוסופית שמטרידה אותי כבר שנים. ירדתי ואיך שאני, מטפטף זיעה, אפילו בלי לשתות כוס מים, התיישבתי וכתבתי את טקסט נפילת האסימון. ציטטתי מהראש הוגים תוך שאני מזכיר לעצמי שצריך אחר כך למצוא את הספרים ולראות את הציטוט המדויק. הרגע הזה מילא אותי בעזוז. והחלטתי לחזור לתל אביב. המטאפורה שמוצאת חן בעיני יותר מכל בימים אלו היא של הברון מינכהאוזן המושה את עצמו מהביצה במושכו בציציות שערותיו הוא.

בימים האחרונים אני חושב על כמה סדרות שציירתי בשנים האחרונות של חיות טורפות. טריפה היא פעולה משונה מאד. הטורף, לפעמים מתחיל לאכול את הנטרף בעודו בחיים. הזברה בוכה בייסורים שעה שהאריה נובר בבטנה. הרעיון של בטאי שהחיות בטבע הן לא “כמו דג במים” אלא כמו “מים במים”, מגיע כאן למבחן וביטוי קיצוני, מותה של הזברה היא חייו של האריה. אבל הם לא מקיימים יחסי סובייקט אובייקט. טורף ונטרף – זה רק מנקודת מבטנו, מנקודת מבטה של השפה האנושית, של הדקדוק. הם הטבע אוכל ומאכיל את עצמו. בחלק מהציורים החלפתי בתפקידים: הנטרף טורף והטורף נטרף. טרפתי להם את הקלפים. גם אנחנו והוירוס, אני מזכיר לעצמי: זה לא הוא עושה לנו, וזה לא אנחנו שזה קורה לנו. זה הטבע עושה לעצמו. יש קושי אמתי להתנתק מנקודת המבט האנתרופוצנטרית אבל יש בזה גם שחרור אמתי, שפינוזיסטי.

“טורף ונטרף – זה רק מנקודת מבטנו, מנקודת מבטה של השפה האנושית, של הדקדוק. הם הטבע אוכל ומאכיל את עצמו. בחלק מהציורים החלפתי בתקפידים: הנטרף טורף והטורף נטרף. טרפתי להם את הקלפים”

כשהגעתי הביתה, הבית מלא בדברים של האהובה. מצית סיגריות, עגילים, תחבושות היגייניות בשמים מברשת שיניים. אני יודע שהיא אבודה עבורי. ולא יכול שלא לחוש שכל סיפור הקורונה הזה הוא אישית נגדי. האופן שבו אני טכנופוב והוא מתגמל הייטקיסטים. האופן שבו אני עצמאי והוא מתגמל (מעט יותר) שכירים, האופן שבו פרנסתי תלויה בקהלים גדולים – לא פעם מבוגרים. ובעיקר האופן שבו עברנו, אני והאהובה מלתכנן טיסה ביחד ללונדון להתרחקות הגוף שהפכה להתרחקות הנפש ובידוד הגוף שהפך לבדידות נפשית, סדק נפער בנינו – ואני מרגיש שזה רק המגפה אשמה.

רוח הלחימה החדשה הופנתה לכתיבת החיבור שהבריק לי בריצה, בחיבור שיעור על הגות במשבר, והרצאה שאתן לציון 500 שנה למותו של רפאל. אבל לא רק. שילמתי לידידה יקרה שתתמודד עבורי עם הפיצויים לעצמיים ותביעת האבטלה לעצמיים מביטוח לאומי: חוסר היכולת הזה שלי למלא טפסים ולהתנהל מול רשויות באינטרנט עלה לי באין סוף פרסים ומלגות שהרמתי ידיים באמצע מילוי טפסי ההגשה עבורם. אבל הפעם כשזו המדינה אני נחוש לא לפול ללא קרב.

אני קורא את השורות שכתבתי ומבין מה שמתבקש: שכוח הלחימה החדש יגויס גם למלחמה על לבה של האהובה. אבל פה אני כבר אדם אחר.

>> בתשובה לשאלה: מהו הציור – קורס מקוון בהנחיית יונתן הירשפלד ויצחק ליבנה ייפתח בקרוב. לפרטים והרשמה

“כשהגעתי הביתה, הבית מלא בדברים של האהובה. מצית סיגריות, עגילים, תחבושות היגייניות בשמים מברשת שיניים. אני יודע שהיא אבודה עבורי. ולא יכול שלא לחוש שכל סיפור הקורונה הזה הוא אישית נגדי”

 

לקריאת כתבות נוספות במגזין של הבית >

שיתוף ב facebook
Facebook