תולדות האמנות הישראלית

חלק א

12 מפגשים, ימי א', 17:00 – 18:30

קורס מבוא באמנות ישראלית, בן 24 שיעורים, שנועד ללמד התמצאות בסיסית בכרונולוגיה הלינארית של ההתפתחות האמנות בישראל מאז ימי “בצלאל” ולמפות את הנושאים והסוגיות העיקריות בהן עסקה אמנות זו. הקורס יעמוד על קשיי ההשקה והלידה של האמנות הישראלית, שנולדה יש מאין בראשית המאה העשרים, וכיצד התמודדה עם תנאי היסוד שלה כאמנות מגויסת, עם המתח בין אמנות ולאום, ויצרה לעצמה מרחב פעולה חופשי ועצמאי. המחצית השנייה תתעכב על הדגשים רעיוניים, כגון: הקבוצה ככוח והיחיד כאינדיווידואל המחפש בה את מקומו, המאבק בין אוניברסליזם לבין מקומיות, שאלות של זהות יהודית, הפצעת האמנות הנשית, עליית הזהות המזרחית, נוכחות השפה העברית מול הדימוי החזותי ושאלות של זיכרון, שואה ומלחמה.

אריה ארוך, רחוב אגריפס, 1964, צבע שמן, פסטל שמן, חריטה ושלט רחוב על עץ, 116X53.4 ס"מ

מרצים וסגל

ד"ר טלי תמיר

תקופת טרום בצלאל

תקופת טרום בצלאל – אמנות יהודית, אמנות ציונית: הגדרות ומסגרות. ההרצאה תשאל על נקודת ההתחלה ממנה מסופר סיפורה של האמנות הישראלית. האם ניתן לערער על תעודת הלידה שלה, כמי שנולדה מתוך “בצלאל”? האם היו אופציות נוספות שנמחקו או נפסלו? מה היה מעט קודם, מה התרחש לפני או מסביב לפרויקט המתוקשר של בוריס שץ?

פרויקט בצלאל

פרויקט בצלאל – חזון מדיני, כלכלי ומקראי, בין מזרח למערב. ההרצאה תפרוש את חזונו של בוריס שץ, מייסד בצלאל ותבחן אותם מן ההיבט הציוני, הפוליטי, הכלכלי והמעשי וגם האמנותי. נבחן את תכנית הלימודים ונדון בהשראה התנ”כית לפרויקט בצלאל.

זהות פלסטינית

צבר בנוף / צבר בעציץ? חנאן אבו חוסיין תדון בהרצאה בצמיחתה ובהתפתחותה של אמנות פלסטינית-ישראלית ובפריחה הגדולה שלה בעשורים האחרונים. חנאן אבו חוסיין תדבר בעיקר על פריחתן של האמניות הפלסטיניות ועל האופן שבו האמנות אפשרה להן להשמיע את קולן. נדון גם בהתחלות – בעבודה של עאסם אבו- שקרה – שסלל דרך לאחרים, למרות שהוא עצמו הצטמצם בדימוי של עציץ הצבר הגולה בחלון – ונפטר בגיל צעיר.

בצלאל – המורים

ההרצאה תציג בפני התלמידים את המורים המרכזיים של בצלאל: שץ, ליליין, רבן, גור-אריה, הירשנברג ואת פועלם וסגנונם, מתוך הצבעה על זרתם לכל מה שיכול להיחשב כאמנות ישראלית מודרנית. דגש על הנטיות המקראיות, המזרחיות והאירופאיות של מורי בצלאל הראשונים. על רקע זה נדון במרד המודרניסטי הראשון של תלמידי בצלאל ובמתח בין המגמה האקדמית-מסורתית לבין המגמה המודרניסטית באמנות הישראלית המוקדמת.

אמני שנות העשרים, חלק א

הנוף והמרחב הארץ-ישראלי היו הכלים המרכזיים באמצעותם תרמה האמנות הפלסטית לבנייה וגיבוש הזהות הלאומית החדשה בארץ – ישראל. נחום גוטמן וראובן רובין היו שני הציירים שביססו את תמונות ארץ ישראל ונופיה בדמיון המקומי. כיצד התחלפה ארץ ישראל המקראית בנופי ארץ ישראל הנבנית, ומה נותר מהם?

אמני שנות העשרים, חלק ב

הנוף והמרחב הארץ-ישראלי כמגבשי זהות לאומית, המשך.

קולות זרים – שנות השלושים

החל מאמצע שנות השלושים החלו להגיע לארץ הציירים הגרמניים ששינו את מפת האמנות המקומית והחדירו בה יסודות אקספרסיוניסטיים וטראגיים. הגלות חזרה ונדחקה פנימה והעכירה את הבהירות של נופי שנות העשרים. בצלאל החדש – הוקם כמעוז של מודרניזם בירושלים על ידי קבוצת אמנים גרמניים. הרצאה משותפת: טלי תמיר / אבישי אייל

מאוריינטליזם לכנענות

כנגד ההיצמדות לגלות ולממד הטראגי של הציירים הגרמניים – הזרם הכנעני הציע מחיקה של הגלות לטובת הגדרה חדשה של הגאוגרפיה, הזהות המקומית והמרחב המזרחי, הכוללת את כל עמי המזרח התיכון והסהר הפורה – ממצרים ועד נהר הפרת והחידקל, כולל חופי הפניקים והתרבות הסורית. הכנענות – כהצעה רדיקלית של זהות פוליטית אנטי-יהודית – והשפעותיה על השירה, השפה, הספרות והאמנות.

קבוצת "אופקים חדשים", חלק א

1948: ליריקה וקומזיץ: הקמת מדינת ישראל וקבוצת "אופקים חדשים", חלק א.
המתח בין הפלמ"ח וההומור הצברי לבין המגמות האוניברסליות של יוסף זריצקי והכמיהה למודרניזם ולהפשטה. הקמת קבוצת "אופקים חדשים" כהצהרה על הפנייה לאירופה ולמערב. הפרדוקס שהתקיים בין ה"ליריקה" של 'המופשט הלירי' לבין המציאות של הגירה וקליטה וריפוי פצעי המלחמה. הרחבת המבט על עבודתו של יוסף זריצקי, מייסד הקבוצה.

קבוצת "אופקים חדשים", חלק ב

אופקים חדשים ואפקט האוניברסליזם: ציירים.
הרחבת המבט על עבודתם של יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטמצקי וצבי מאירוביץ – האמנים שפעלו ליד וסביב זריצקי והרחיבו את מעגל ההפשטה. על היסודות הפיגורטיביים והנופיים במופשט הישראלי.

חזרה לנוף בשנות השמונים

שנות השמונים היו שנות החזרה לציור שהחזירו גם את ציור הנוף והיחס לטבע הישראלי. לארי אברמסון מצייר את 'צובה' בנופי ירושלים, כדיאלוג עם ציורי 'צובה ' של זריצקי. אברמסון מעלה את השאלה: של מי הנוף הזה? כיצד אנחנו מתבוננים בנוף המקומי ומה אנחנו רואים בתוכו, אילו עקבות אנחנו מזהים בו? על כוחו של הנוף כמעצב זהות והגדרה של מקום. הרצאה משותפת: טלי תמיר / לארי אברמסון

חברה ועבודה

על האמנים יוחנן סימון, רות שלוס, נפתלי בזם, משה גת, שמעון צבר וביקורת מאוחרת: דב הלר ויעקב חפץ.
אמנות חברתית, כאנטיתזה למופשט הישראלי. שאלת 'המגויסות', אמנות בקיבוץ ובמפלגה. אמנות פרולטרית, המתארת את מעמד העובדים. ניסיונות לחזור אל עקרונות האמנות החברתית בשנות השבעים.