היסטוריה של אמנות ישראלית, חלק ב'

זהו קורס מבוא באמנות ישראלית שינסה למפות את נושאיה המרכזיים, במהלך של 24 שיעורים. הקורס ידון בהתפתחות ההיסטורית והתמטית של האמנות הישראלית ב120 השנים האחרונות, לא רק באופן לינארי וכרונולוגי, אלא גם בהדגשים רעיוניים: בהתחלה תידון שאלת כתיבת ההיסטוריה וקביעת הנרטיב המנצח. בהמשך ידובר על המאבק המוקדם בין חפץ שימושי לחפצי אמנות, על תפקיד הנוף והמרחב בעיצוב הזהות הציונית, שאלות של אוריינטליזם והיחס למזרח, מיתוס החלוץ והעבודה, הקבוצה ככוח והיחיד כאינדיווידואל המחפש בה את מקומו. הקורס ידון בהשפעת האמנות הישראלית על עיצוב הילדות והמנטליות הצברית, ביסודות של גלות וזרות שלא הצליחו להימחק ולהיטמע ובמאבק בין אוניברסליזם לבין מקומיות. הקורס יעסוק בהיווצרות החילוניות התל אביבית והמודרניזם הישראלי, ידון בזרמי האבנגרד המקומי, במאמצים לעצב שפת ביטוי חדשה לאמנות פוליטית בשנות השבעים, בהפצעת הגוף הנשי והאמירה הנשית-פמיניסטית, ולבסוף – בשאלות של זיכרון, שואה ומלחמה.

סמסטר ב'  16/1/18 –3/5/2018   12 מפגשים

1. 1960 – הפצעת המודרניזם הישראלי. נתן זך ויגאל תומרקין
2. אביבה אורי – האם הגדולה, החרדה הגדולה.
3. רפי לביא וקבוצת עשר + – הרוח התל אביבית החילונית.
4. פיסול במרחב ושאלת האנדרטה: מאנדרטת חללי הנגב של דני קרוון ועד האנדרטה לשואה של תומרקין.
5. קונספטואליזם ישראלי – יונה פישר: תערוכת "מושג +אינפורמציה" ו"רישום מעל ומעבר", 1971 – 1973.
6. אמנות כשפה פוליטית: מ"סדנה פתוחה" (1975) ועד "שפת אם" (2002).
7. הגוף הנשי עולה על הבמה: יוכבד ויינפלד.
8. משה גרשוני – מלמול, תפילה ושירה.
9. מיכל נאמן – חידת המילה והדימוי
10. תמר גטר – מיתוס, גיר ולוח
11. משה קופפרמן – צבירת זמן וזיכרון
12. כיבוש ומלחמה באמנות ישראלית – ציבי גבע, דייויד ריב, גיורא ברגל, גלעד אופיר, מיכאל חאלק, שריף וואכד.

טלי תמיר

סמסטר ב'

יום ה' 18:30 – 17:00