ד"ר גדעון עפרת

sliderGideonאוצר, אספן, היסטוריון ומבקר תרבות. בעל תואר שני בלימודי פילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בראון, ארצות הברית, וד”ר לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית, בירושלים. עפרת אצר את פסטיבלי המיצג הראשונים בישראל בשנים 1976-1977 בבית-האמנים בתל-אביב, ובשנים 1980-1981 אצר סדרה של תשע תערוכות חלוציות בנושא עליית הפוסט-מודרניזם באמנות הישראלית בבית האמנים בירושלים. בשנים 1996-1980 אצר למעלה מ –20 תערוכות היסטוריות של אמנות הישראלית במוזיאונים ובחללים אלטרנטיביים בישראל ובארה”ב, תוך התמקדות בתנועות ובאמנים נשכחים, שמהווים נושא עיקרי במחקריו. בין התערוכות שאצר: “דמות החלוץ באמנות הישראלית”, משכן נשיאי ישראל, ירושלים (1983), “אברהם אופק: בית”, רטרוספקטיבה, המשכן לאמנות, עין-חרוד(1985), “עקידת יצחק באמנות הישראלית”, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן (1987) “בצלאל החדש” 1955-1935, בית-האמנים, ירושלים, ומוזיאון תל-אביב לאמנות(1987), “דמות המנהיג באמנות הישראלית”, המשכן לאמנות, עין-חרוד (1991), ”הגמוניה וריבוי – שנות ה-50 באמנות הישראלית (במסגרת התערוכות לכבוד שישים שנה לאמנות ישראל, בשיתוף גליה בר אור, 2008). בשנים 1993-1995 אצר עפרת את הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה, שם הציג בין היתר את פרויקט החממה הייחודי של אביטל גבע. בשנים 2002-2005 שימש מנהל אמנותי ואוצר ראשי של “זמן לאמנות”, חלל תצוגה ייחודי בתל אביב. מחקריו וכתיבתו תרמו רבות למדף ספרי האמנות הישראלי. בין הספרים שפרסם: “סיפורה של אמנות ישראל” (ביחד עם דורית לויטה, 1980), הוצאת מסדה, “בצלאל – 100 שנה”, 3 כרכים, בעריכה משותפת עם דוד טרטקובר, הוצאת מפעל-הפיס ו”בצלאל” (2006) ו”אמנות מינורית – אמנות ישראלית בשחר שנות האלפיים” (2010). כמו כן פרסם מאות מאמרים ומסות על אמנות ופילוסופיה בכתבי-עת ובעיתונים בישראל ומחוצה לה וחיבר למעלה מ- 100 קטלוגים לאמנים ישראליים שונים ולתערוכות קבוצתיות. בשנת 2009 זכה בפרס האוצר מטעם משרד התרבות. ב- 2013 הוכתר כ “יקיר בצלאל”. ב-2015 קיבל את פרס מפעל חיים מטעם “יד בן-צבי”, ירושלים.